שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"בית המשאלות" לוקחת את הרע מכל העולמות

הדרמה החדשה של חיים בוזגלו מתיימרת להציע פורמט חדשני ופורץ דרך. אבל אם לשפוט לפי הפרק הפותח, "בית המשאלות" היא הכלאה מוזרה של פסיכודרמה וריאליטי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי ערן, עכבר העיר

אחד היתרונות של הטלוויזיה על פני התיאטרון הוא שבטלוויזיה קל יותר לייצר את התחושה ש"הכל קורה  באמת". אם בתיאטרון צריך להפעיל את הדמיון ולהתאמץ כדי לבודד את האירועים שמתרחשים על הבמה ממה שקורה מסביב, הרי שהטלוויזיה עושה את עבודת הבידוד הזו בעצמה, וחוסכת אותה מהצופה. זה כמובן לא אומר שהטלוויזיה תמיד אמינה יותר מהתיאטרון, אבל יש לה נתוני פתיחה טובים יותר. חיים בוזגלו ("הקיץ של אביה", "הכבוד של מרציאנו"), בחר משום לוותר על היתרון הזה של הטלוויזיה על התיאטרון בסדרת הדרמה החדשה שלו, "בית המשאלות" שעלתה אמש לשידור בערוץ הראשון. אם לשפוט על פי פרק הפתיחה שלה, "בית המשאלות" היא סדרה שהאהבה לתיאטרון זועקת מכל פריים שלה, ואיכשהו התגלגלה בעל כורחה אל המסך הקטן. התוצאה היא סדרה שכאילו בחרה לקחת את הרע שבכל אחד משני העולמות האלה.

הרעיון של "בית המשאלות" נשמע מבטיח: פסיכיאטר תימהוני (אורי הוכמן) מגשים פנטזיות של מטופלים באמצעות צוות שחקנים בתחנת רכבת נטושה. בפרק הראשון משחזר גבר נבגד (תומר גלרון) את העימות שלו עם אהובתו (אנה דוברובציקי), אלמנה זוכה להיפגש שוב עם בן זוגה שהתאבד (אייל פריבס), ואישה אחרת משחקת "תא משפחתי", בעל וילדים (סיגלית פוקס). אם זה לא מספיק, חלק הסיפורים שמומחזים בסדרה מבוססים על סיפוריהם האישיים של השחקנים, כך שהפסיכודרמה מקבלת טוויסט של ריאליטי (שאף צפוי להחמיר כאשר השחקנים יעומתו במפתיע עם הדמויות האמיתיות של הסיפור). חוסר האמינות של התיאטרון מצד אחד, ריאליטי ותכנית מתיחות מצד שני. מבולבלים? בצדק. אבל אם להאמין למחלקת יחסי הציבור של הערוץ הראשון, את הפורמט המשונה הזה ייתכן שירכשו גורמים בטלוויזיה האמריקאית והצרפתית. טלוויזיה שמנסה להיות תיאטרון. הפרומו לסדרה:

הבעיה העיקרית של יצור הכלאיים הזה שנקרא "בית המשאלות" היא חוסר האמינות שלה, שבולטת במיוחד לאור העובדה שהסיפורים שמרכיבים אותה קרו באמת. לא רק משום שקשה להאמין שאנשים היו מוכנים לשלם ממיטב כספם כדי להמחיז עם אנשים זרים את האירועים הכי כואבים בחייהם, אלא בעיקר כי הדיאלוגים שנוצרים במפגש עם השחקנים מקרטעים ולא משכנעים. השיחה בין הגבר הנבגד ואהובתו רצופת קלישאות, והמפגש עם בן הזוג שהתאבד מנוכר, ומביך מה שנראה תמוה עוד יותר, לאור העובדה שהסיפורים האלה קרו במציאות.. ייתכן שחוסר האמינות של הסצנות המומחזות הוא מכוון, ונועד לשקף את הסיטואציה המביכה והמשונה שנוצרת במשחקים פסיכודרמטיים. אלא שהתוצאה היא שהדרמה ש"בית המשאלות" מייצרת, על רקע מוזיקה רגשנית ודביקה וצילומים של שחקנים בבגדים שכנראה נלקחו מהבוידעם של תיאטרון החאן, מאולצת וחסרת מעוף.

יותר מכל, נדמה שבוזגלו רצה לכתוב שיר אהבה לתיאטרון, כזה שפשוט לא יכול לעבור את המדיום של הטלוויזיה. בראיונות שלפני הסדרה הוא קונן על זוועות "עידן האינטרנט", ומדבר על כך ש"בית המשאלות" ודאי היה מצליח אילו היה אמיתי, שכן היום "הרבה יותר קל להשיג סקס מרגעים של חום ואהבה". אפשר להתווכח האם "בית המשאלות" היה מצליח במציאות. בטלוויזיה, בכל מקרה, זה לא עובד."בית המשאלות", ימי רביעי ב-22:00, ערוץ 1

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ