שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הערוץ הים תיכוני: חלטורה זו לא מילה גסה

קליפים מהמעגל עם דן שילון, שיעור ריקודי בטן, טלנובלה טורקית וקליפים יווניים הם רק חלק מהאלמנטים המשונים שהרכיבו את יום השידורים הראשון של ערוץ 25, שמתעקש להחזיר את הזמן אחורה לימים שבהם למרגול היו תלתלים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זיו יצחקי, עכבר העיר

לנחות על הערוץ הים התיכוני ביום השידורים הראשון שלו היה בעיקר כמו לבקר ללא הודעה מראש זוג חברים עם ילדים קטנים בין השעות שבע לשמונה בערב. גם הערוץ נראה כאילו תפסו אותו בהפתעה והוא לא מבין למה הוא צריך לשטוף את קורי השינה מעל העיניים, להסתרק ולצאת מהפיג'מה. לאחר שעליית הערוץ נדחתה בשבוע, כל מה שהיה לו להציע הוא מבחר אקלקטי למדי של קליפים. לחלקם התלוותה שקופית שהעניקה קרדיט לעושים במלאכה. מישהו במחלקת הגרפיקה נרדם בשמירה ושכח למצוא פתרון למה קורה כשמספר התווים בשורה עולה על אורך האלמנט הגרפי. אז האותיות נדדו להן לעבר חלקים אחרים של המסך. לקליפים אחרים, בעיקר יווניים, לא התלווה כלל מידע מלבד הכתוביות ביוונית שהגיעו עם הקובץ מחברת התקליטים מעבר לים. אין ברירה אלא להניח שמדובר במזימה של הערוץ החדש לעודד את לימודי היוונית בישראל כפי שעשו הטלנובלות ללימודי הספרדית. גם מחלקת הפרומו של הערוץ הים תיכוני היתה עסוקה כנראה בעניינים דחופים יותר במזרח התיכון החדש. הערוץ, ביומו הראשון, נעדר כל התייחסות לשאר תכניותיו מלבד פרומו לתכנית "מילים ולחן". הפרומו הנוסף שמככב בערוץ בישר על כך שאנחנו חלק מהים התיכון. וכשהוא אומר הים התיכון הוא מתכוון בניכוי הערבים והחרדים, מה שמאפשר לקפוץ הישר ליוון ולטורקיה ולדלג על כל מה שבדרך. » ערוץ חדש נולד» הקרב בין רשת לקשת נודד מזרחה

תועלת בערוץ כן ימצאו חובבי נוסטלגיה למיניהם שיהפכו אותו לגלגול החדש של ערוץ 33. כפי שילידי הסבנטיז מתענגים על כל פריים בשחור לבן מפסטיבל הזמר, כך ילידי הניינטיז ייוכלו לראות איך חיינו פה פעם בזכות הקליפים מתוך "המעגל עם דן שילון", שמהווים את עיקר המלאי של הערוץ. מעבר לשינויים בתסרוקות של מרגול ושל שלומי שבת, מספק הערוץ הים תיכוני באופן מפתיע גם תמונות סדירות של חיים רמון ממלמל את המילים ברקע. כל זה כמה שנים טובות לפני הנשיקה ההיא. מיטיבי לכת בוודאי ינסו לזהות את שאר האנשים במעגל ויישבעו שהשם שלהם עומד על קצה הלשון. דווקא מעורך מקורי שיודע להפתיע את הקהל כמו גיל ריבה אפשר היה לצפות שיעטר את הקליפים, כמעט כולם בבימויו של בני כרמלי, בפופ אפים עמוסי מידע חינני על גיבורי העבר האלה. הם בעיקר היו יכולים להיות מעניינים על רקע הביצוע המשותף של "טיפת מזל" של זהבה בן ויבגני שפובלוב יחד עם הסימפונית רעננה או איזה הרכב קלאסי אחר ששילון הנחית על האולפן באותו ערב. הקליפים המודרניים יותר נעים על הציר שבין המקצועי לבין אלה שהופקו על מחשב ביתי באמצעות עורך הסרטים שמגיע בחבילה של הווינדוז, כולל האפקטים החביבים על צלמי חתונות.

בינתיים לערוץ הים התיכוני שתי הפקת מקור. הראשונה היא קורס ריקודי בטן, אמנות שזוכה בשנים האחרונות להערכה מחודשת כפעילות גופנית אפקטיבית וכאמצעי להתחבר אל הגוף ואל הנשמה. חבל שהערוץ לא מרים את הכפפה, ובמקום זאת צילם את התכנית במה שנראה כמו השאריות של הבונקר של סדאם חוסיין. על רקע תפאורה של שלושה שטיחים פרסיים, עושה המורה החיננית ככל שביכולתה. את "ארבע, שלוש, שתיים ודי" המסורתי מחליפה המורה ב"שחררו בכיף שלכן". למי שתהה איך קוראים לתנועה הזאת, שבה הרקדנית מנענעת את מה שהאל הטוב חנן אותה בו, מסתבר קוראים "שקשוק". מי שמתעקש לנסות את זה בבית, חייב להיזהר ולעשות את השק לפני השוק. עוד למדנו שהתנועה בה הרקדנית מניחה את כפות הידיים מאחורי העורף ומתחילה להתקדם באמצעות האגן קוראים "מימיקה שובבה". באמת שזה נראה הרבה פחות מזיק וגם פחות יקר משגעון ריקודי העמוד שפשה בקרב נשות הפרברים האמריקאיות. לא הכל שחור בערוץ הים תיכוני. הטלנובלה הטורקית "גומוש" (צילום מסך) הפקת המקור השנייה של הערוץ היא "מילים ולחן" במסגרתה מראיין גיל ריבה את בכירי הזמר המזרחי. החידוש בפורמט הוא שדמותו של גיל ריבה אינה נראית והמרואיין יכול לסרב לענות רק לשאלה אחת ברצף השאלות החושפניות. בהתאם לעורכי ההפקה של הערוץ, הסט נראה כאילו זרקו וילונות שחורים על השטיחים של שיעור הריקוד. קובי פרץ מקבל את הכבוד להיות המושא הראשון לשאלותיו הנוקבות של גיל ריבה. למי שרצה לצפות אך לא הספיק, נסכם שמהסיפור עם מס הכנסה יצא קובי פרץ מחוזק למרות שלא בא לחזק. ברוח הזמן, חמש דקות שלמות מוקדשות לפרץ הדומע מגעגועים לאביו שנפטר לא מכבר. הסקופ האמיתי הוא שפרץ חושב שהשורות של "בלבלי אותו" הן השורות הכי אידיוטיות שהוא נאלץ לשיר.

ובכל זאת, לא הכל עגום בערוץ הים תיכוני. לשעת הפריים טיים שובצה הטלנובלה הטורקית "גומוש" בכיכובו של קיבנאץ טטליטו שמוכר לצופות ערוץ ויוה מהלהיט "מנקשה וחליל". בשנים האחרונות הטורקים הבינו  את הפרינציפ והחלו ללהק את טטליטו הבלונדיני והסרבי-מוסלמי במקום הגיבורים המשופמים והכהים של פעם. נזק בתחום הייבוא של הטלנובלה זה בטח לא גורם. "גומוש"  אמנם בת שבע שנים, אבל הדרך שבה היא מתמודדת עם סוגיות של מעמד האישה ושל מסורת לעומת מודרניות במסגרת של עלילה פתלתלה נראית מוצלחת למדי. לא יהיה זה מפתיע אם "גומוש" לא תהיה הטלנובלה הבודדה בערוץ הים תיכוני. בינתיים הקונספט של הערוץ נראה מיושן בעידן שבו כל אחד יכול להרכיב איזה פלייליסט שהוא רוצה בתוך שניות בסמארטפון. הזמנים שבהם נאלצנו להמתין שאיזה עורך מוזיקלי יעלה את הקליפ שאנחנו אוהבים חלפו מן העולם, אלא אם כן אתה עובד בפיצוציה. הגלגולים השונים שעבר ערוץ 24 רק מדגישים את כובד המשימה שעומד בפני אנשי ערוץ הים תיכוני להרים ערוץ של אם.טי.וי לז'אנר ספציפי בעידן שבו אם.טי.וי הפסיקה לשדר קליפים. ביום השידורים הראשונים נראה שהם אפילו לא מתחילים להבין את מהותה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ