שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חי לה לה לנד: ויתרת על המקוריות, בחרת בבוסקילה

בסיום גמר מביך אפילו בסטנדרטים של טראש (גם הקהל של לה לה לנד יודע לזהות כשמזלזלים בו) בחר רון פייר בהעתק של זמרות הפופ האמריקניות. האם היא תצליח "לצקת משהו אמיתי למוזיקה?" כמו ששאל אותה פייר, רוב הסיכויים שלא

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סער גמזו, עכבר העיר

מאיה בוסקילה היא הזוכה של העונה השנייה של "חי בלה לה לנד". למעריצים שלה, שהתאכזבו כשהודחה מהאח הגדול, חזר הצבע ללחיים. לאלו שקצת פחות נהנים ממופע הצווחות הדרמטי של הבוסקילה יש גם בשורה טובה – הדיווה הבטיחה שאם רון פייר יבחר, היא תארוז מזוודות ותטוס ללוס אנג'לס ביום שלמחרת, מה שאומר שהחל מהיום בוסקילה היא כבר בעיה של האמריקאים ולא שלנו. » חי בלה לה לנד 2 - כל הכתבות והביקורות» מאיה בוסקילה זכתה בגמר "לה לה לנד"» באל. איי ייסד קובי פרץ את הישראליאדה

אחרי הפיאסקו של הגמר הקודם, היה הגיוני שההפקה תיישם לקחים ותציג משדר גמר מהודק ומקצועי יותר. אז כן, הזמנים קוצרו ובמקום שעטנז לא מובן של קטעים מוקלטים וחיים, הגמר התחלק לשניים: בחלק הראשון הוקרן ערב ההופעות שנערך בלוס אנג'לס, עם הופעות של כל כוכבי התכנית. לטקס הנוצץ, שלמעשה היה יותר ערב התרמה לעמותת "גדולים מהחיים" מאשר פינאלה מוזיקלי לתכנית, גוייס המנחה המתאים ביותר לערב של סלסולים – מייק בורשטיין. החלק השני היה ההכרזה על הזוכה, שנערכה באולפן הקלטות, ללא נוכחות קהל ובאווירה אנמית ומעייפת.

נתחיל בחלק הראשון – ההופעות היו כמעט כולן לא מוצלחות. בוסקילה שוב לעסה את "לילה סתווי", סאז איבד את האוויר והתקשה לשיר, בנאי נתנה פרשנות תמוהה לעמיר בניון, אביטן שוב ניסתה לשיר באנגלית והתרסקה על הפרצוף, זולטא הביא קלאסיקה מ"קזבלן", ולוי העיף את הגג עם מחרוזת במיטב מסורת עדות המזרח. קובי פרץ, התותבת חסרת הטעם של החבורה, היה מלא בעיקר בעצמו וטיפס על הרמקולים כדי להדליק את היהודים היקרים בגולה. רק תכנית האירוח שלו בפרק הקודם הצליחה להתחרות מול המופע הזה על התואר "הרגע האומלל של פרץ". אפשר לדבר על העיבודים הסכרינים שהלהקה בחרה לנגן, על הריפים התמוהים שנשתלו בשירים (מאש אפ בין פרץ למייקל ג'קסון? באמת?), ועל כמויות מי החמצן שהפכו את נשות היורדים שבקהל לנורדיות, אבל ראוי יותר לדבר על תרבות הקומבינה. החפפנות הזו מסריחה גם כשמדברים על טראש, ואפילו הקהל של לה לה לנד יודע לזהות מתי מזלזלים בו.אנטי קליימקס מביך. רגע ההכרזה על הזוכה (צילום מסך)

החלק השני היה אמור להיות רגע השיא של העונה, הדקות שאליהן מתנקזים כל המתח, העצבים, התחרות, ההשקעה האישית, ותצוגות התכלית. אז זהו, שלא. במקום אווירה נוצצת או חגיגית, קיבלנו סט משעמם, טאלנטים עייפים, אווירה חלבית, ואנטי קליימקס מוחלט ברגע ההכרזה. התרגום הסימולטני שפסטר העניק לרון פייר (באמת אי אפשר היה לארגן את הטקסט מראש ולהעלות כתוביות?) הרגיש כמו חוג טלוויזיה במתנ"ס, והתקף הרעידות שבו לקו הצלמים ברגע השיא גרם לחלק מהצופים להתקפי אפילפסיה. כן, זה שידור חי והאתגרים גדולים יותר, אבל הפקות אחרות מצליחות לעשות את זה בהצלחה גם בלייב. מה יש להן שאין ללה ללה לנד? כנראה שהתשובה היא מקצועיות. הפרקים האחרונים, ובעיקר תכנית הגמר, הרגישו כאילו נתפרו בשאריות האוויר האחרונות של ההפקה. כאילו ההתחייבות לערוץ היא הדבר היחיד שמנע מהצוות לעזוב את הכל וללכת לעשות שאכטה בבית. אם הסדרה באמת רוצה להפוך לקאלט, כדאי שתפנים – חובבני זה לא חינני.

רון פייר, מקצוען שאינו קוטל קנים אך ימי הזוהר שלו רחוק מאחוריו, שאל בתחילת דבריו את בוסקילה "את נראית מצוין ושרה נהדר, אבל האם תוכלי לצקת מעצמך משהו אמיתי לתוך המוזיקה?". את ההעתק הזה של זמרות פופ-סול אמריקני מסחרי הוא לקח לעבוד איתו, על המקוריות הוא כנראה וויתר. רק אדם אחד ישב אתמול בסלון וחיכך כפיים בהנאה, מבסוט שהחליט לא לעלות על הטיסה. מושיק עפיה – אתה המנצח האמיתי!

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ