שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הצגת היחיד של קרן פלס ב"בית ספר למוסיקה"

הזמרת מתעקשת להפוך את עצמה לסיפור המרכזי בכל אודישן ומזכירה לצופים שוב ושוב (ושוב) שהיא ממש אחרי לידה. כנראה שלא צריך לצפות למעבר מתוכנית שרק רוצה לעשות נעים למי שצריך קליפ סיכום בסיום תוכנית אחת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זיו יצחקי, עכבר העיר

נראה דווקא נחמד המקום הזה, בית הספר למוסיקה. זהו אולי מוסד החינוך היחיד בארץ שבו המורים לא שובתים, אף הורה לא נכנס להחטיף סטירה למנהלת ובמקום ריטלין, היועצים הפדגוגיים  מחלקים חיבוקים. וכמו הפרסומת של בר רפאלי לסופרבול, גם בית הספר למוסיקה מעורר בך בו זמנית תחושות של משיכה, רתיעה, דחייה ואת השאלה מה עוד אנשים מוכנים לעשות למען פרסום וכסף. התשובה בדרך כלל מתקבלת בסוף העונה, כאשר זוכה העונה מדלג מבר מצווה לבת מצווה כמיטב אמני ישראל. השאלה האם זה רעיון חכם לחשוף ילדים לפרסום פתאומי שסביר שייעלם באותה פתאומיות תיוותר ביניהם לבין ההורים שלהם.  

הילדים, כדרכן של תוכניות מסוג זה, חמודים מאוד. ניכר שההפקה דואגת, לפחות בשלב זה, לגונן עליהם ולשמור עליהם מהפגעים שלהם זוכים מקביליהם הבוגרים יותר. כולם מבצעים את הגרסאות השלמות של השירים, ולא חלקי או שברי שירים כמו ב"כוכב נולד" או " The Voice". את הנכשלים לא מציגים לנו כלל, וטוב שכך. לאורך כל הדרך נשמר מינון מדויק של זמן מבוגרים וזמן ילדים על המסך. בכל זאת, הסבלנות של הצופה הממוצע לילדים שאינם שלו אורכת לא יותר משתי דקות. חבל שבית ספר למוסיקה מתעקשת לאמץ את שאר השטיקים של תוכניות הריאליטי כמו חדר המורים חסר הפשר וביקורי הפתע המאולצים בבתים. לפי קצב ההסלמה בעוצמת תגובות המופתעים, לא יהיה מפתיע לגלות ניידת טיפול נמרץ ממתינה מחוץ לביתם. העריכה והגרפיקה עסוקות כל הזמן לעטוף חומרים ילדותיים שמתאימים לערוצים אחרים או לפחות לשעות אחרות, באריזה שגם ההורה וגם הילד יוכלו לעכל. וכמו אצל המבוגרים ב"מאסטר שף", גם ב"בית ספר למוסיקה" מבהירים על ההתחלה שמשפחות ברוכות ילדים הן השחור החדש.  מתעקשת לאמץ דפוסים מתוכניות הריאליטי האחרות. האודישן של מייה:

על הילדים, רמת הכישרון שלהם ומה הביאם עד הלום אפשר יהיה לדבר לאחר שיחצו את גיל 18, אבל אז זה כבר לא יעניין את אף אחד. עד אז אפשר ללמוד הרבה על מבוגרים. למשל המבוגרת קרן פלס שאינה פוסקת מלגעת בשיערה, לחפש את המצלמה ולסובב כל התרחשות לכזאת שנוגעת אליה. לילד דור היא מבהירה כי הוא צריך להעריך את העובדה שהיא קמה לחבק אותו כי היא ילדה לא מזמן. אמא של אחד הילדים זוכה מפלס למחמאה על גזרת הפוסט לידה שלה, שניה לאחר מכן תובעת פלס כי האמא תחזיר לה באותו מטבע. מדוע? כי גם פלס לא מזמן ילדה. בסופו של דבר מגיעה התשובה לשאלה מנין כל תחושות הקיפוח הללו. הכל טמון בכך שאמא של פלס לא מכוונת לה את הלה. לצידה של פלס ישוב יהורם גאון, שבשלב הזה של הקריירה שלו יכול לעשות מה שהוא רוצה. וזה בדיוק מה שהוא עושה. כמו בסיט דאון של משפחה איטלקית, גאון מבהיר שהוא לא צריך לומר יותר מזה שהוא רוצה. והבחירות שלו לא מפתיעות במיוחד, כמו גם שאר הציוותים שלא הצטיינו במקוריות מיוחדת. וזה באמת לא תפקידה של "בית ספר למוסיקה", היא כאן רק בשביל להנעים את הזמן למי, שצריך שבסוף כל פרק יעטפו לו את רגעי השיא שהתרחשו לפני חמש דקות בשיר ילדים כי הוא שוב התרסק ונרדם על הספה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ