שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הפוליטיקה החדשה היא הטלוויזיה הישנה

הצלחתו הסנסציונית של יאיר לפיד הפתיעה את ערוצי החדשות וגנבה את ההצגה מ"ארץ נהדרת" ו"בובה של מדינה". הקולגות לשעבר יונית לוי ורביב דרוקר לא הצליחו להסתיר את שמחתם על כך שהטלוויזיה השלימה את השתלטותה על הפוליטיקה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי ערן, עכבר העיר

היו ימים בהם היה די לכתוב על מוצר את המילה "חדש" בצירוף סימן קריאה בכדי לשכנע את הצרכן שהוא ניצב בפני משהו שאי אפשר בלעדיו. הימים האלה חלפו. אבל אם בתחום הצרכנות חלה איזו התקדמות ושיטות השיווק השתכללו, הרי שהפוליטיקה הולכת אחורנית. "העם רוצה משהו חדש, לא משנה ימין או שמאל", קבע אמנון אברמוביץ' חצי שעה לפני פרסום תוצאות המדגם של מינה צמח, ספק מתנבא, ספק מגלה את הסוד שהוא כבר מחזיק. אברמוביץ' אולי יודע דבר או שניים על העם ועל פוליטיקה. הוא ודאי יודע גם לא מעט על עמיתו לשעבר יאיר לפיד. אבל הסיפור של המשדר לא היה אדישותו של העם לאידיאולוגיה של יאיר, אלא העובדה שהמנצח הגדול של הערב, שמיתג את עצמו בכל הזדמנות כמבשרה של הפוליטיקה החדשה, הוא פליט של הטלוויזיה הישנה.

» ארץ נהדרת 10 – כל הכתבות והביקורות» בובה של מדינה - כל הכתבות והביקורות» בחירות 2013: הערוצים עברו לבידור

די היה לצפות בקטעי הסאטירה שליווי את המשדרים בערוץ 2 ו-10 כדי להבין מהי הטלוויזיה הישנה שלפיד מייצג. חצי שעה לפני פרסום מדגמי החדשות שבישרו על עלייתה המטאורית של "יש עתיד", חיקה אלי יצפאן את מיקי לוי ב"בובה של מדינה". "אני מיקי לוי, לא שימי תבורי", צחק יצפאן על המבטא של מי שהפך תוך חצי שעה מקריקטורה למועמד ריאלי לשר לביטחון פנים, כשלצדו החרצופים של נתניהו וליברמן, כאילו השנה היא 1997. בינתיים בערוץ 2 הוציאו אנשי "ארץ נהדרת" מהבוידעם חיקויים של מינה צמח וביבי, הלבישו את יאיר לפיד בגלימת מתאגרף כשהוא מצטט דילן, בעודם מנסים להישאר מעודכנים עם מירי רגב ההיסטרית ורפרורים ל"אח הגדול".

חצי שעה מאוחר יותר כינסו בחדשות 2 בצעד מבריק פאנל של עיתונאי-הווה בצד אחד, ועיתונאי עבר וח"כים בהווה מצד שני. רינה מצליח, אמנון אברמוביץ' ועמית סגל מכאן, סילבן שלום, מרב מיכאלי, עפר שלח ואורי אורבך מכאן. שלח, שהיה נציג המנצחים של הערב הזה, היה קול כהרגלו. "אם לא תיקח את רשות הדיבור לא תקבל אותה", ניסתה יונית לוי להסביר לשר המיועד את חוקי המשחק אליו נכנס. שלח סירב להתלהם והשמיע את קולו השקול רק כדי למלמל משהו על כך שהעם אמר את דברו והפוליטיקה החדשה ניצחה.

כמו סרט טוב, שאת הרמזים שיובילו לסופו המפתיע אפשר להבין רק בדיעבד, בסיקור מדגמי הבחירות בערוצי החדשות צריך כנראה לצפות פעמיים. מצב רוחה העולץ של יונית לוי היה הרמז הראשון: אשת הקרח המתונה והמאופקת בדרך כלל דיברה בטון שהיה לא רק דרמטי וחגיגי כראוי למשדרים מהסוג הזה, אלא אפילו חמים, שלא לומר, פמיליארי. כשהעבירה את השידור לאייל קיציס ("כפיים"!) וחבורת "ארץ נהדרת" כבר לא היה ספק: יונית יודעת משהו, והיא מרוצה ממה שהיא יודעת. "משדר חזק צריך מנחה חזק" ירתה לעברו של קיציס ההמום, שמיד ננזף על שאינו עומד בקצב.

הדרמה הפוליטית היתה יותר מעניינת. "ארץ נהדרת" מגיבה לתוצאות המשדר:

רביב דרוקר התקשה עוד יותר לרסן את עצמו. "קשה לתאר את גודל הדרמה שמתחוללת בחוץ", רמז הקולגה על תגובתם של העיתונאים לכיבוש הכנסת המסתמן. אחר כך הגיע הדיווח המסתורי של רוני דניאל ממטה מפלגת "יש עתיד". "אני מתפתל בין מה שמותר ומה שאסור להגיד", רמז בעדינות הכתב הצבאי על ההפתעה של הערב. בצפייה ראשונה התחושה הייתה שדניאל מתעקש לצנזר את עצמו מתוך הרגלו כדובר הלא הרשמי של הצבא. בדיעבד, האמירה הזו, בצירוף המבט המודאג של מי שחושש שירו לו בתוך הנגמ"ש, מקבלים משמעות אחרת.

אבל את הרמז הגדול ביותר שתל הבמאי המתוחכם ממש מתחת לאף שלנו, בכתבת הפרופיל על לפיד ששודרה שעה קלה לפני הבשורה הגדולה. "יש סיכוי שתרכיב את הממשלה הבאה?", נשאל לפיד ומיהר לחייך בביטול את חיוך מיליון הדולר המבויש שלו. בראיון שנערך בחדר העבודה שלו שלף לפיד שני ג'וקרים: מכתב מהקורא יצחק רבין, ותמונות משפחתיות של דור-שלישי לשואה. "גם הם חשבו שהקירות של הבית שלהם יציבים", התפייט המטאור, מתכתב עם נאום אושוויץ של נתניהו נגד הגרעין האירני באו"ם. שלוש שעות מאוחר יותר הוא ינאם ראש-בראש מול נתניהו, כשטכנאי הסאונד מפגינים את כישורי המיקסוס שלהם, מגבירים ומחלישים לסירוגין את שני האנשים הכי לא-ישראליים שמאיזושהי סיבה הפכו לסמלי הישראליות. הכיבוש הושלם, הטלוויזיה השתלטה על הפוליטיקה. הייתה לזו אולי משמעות, אם הפוליטיקה לא הייתה כובשת את הטלוויזיה קודם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ