שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי ערן, עכבר העיר
אורי ערן, עכבר העיר

לאמריקאים היו את הקנדי'ס, לנו את משפחת דיין – זוהי נקודת ההתחלה הלא-מוצהרת של "החיים כשמועה", הסדרה האוטוביוגרפית בת שלושת הפרקים של אסי דיין. דיין, בן 65, אמנם פותח את הסיפור בהווה השמן, החולה המעושן והמיואש שלו, אבל הוא ממהר לפנות לעבר מתוך מודעות מלאה למעמד המיתולוגי של התא המשפחתי שבו גדל. תהליך הסיאוב ההדרגתי של אביו מתואר בקרירות ובאיפוק, ומבלי להטיף מוסר או לומר זאת במפורש, מצליח להעביר את הנמשל הכואב על מה שקרה לנו.

כמו בנו של הקאפו במאפיה, מקיים הילד דיין יחסים אמביוולנטיים עם האב הגדול מהחיים שלו, רוצה-לא רוצה להיות כמוהו. הרגע שבו הוא מבין את גורלו ואת ייחוסו מתואר בסיפור היפה על שוטר התנועה שמצדיע לאביו שטום-העין, לאחר שזה הותיר לבנו בן ה-13 לנהוג ברכבו במהירות 130 קמ"ש בדרך לחיפה. "אף אחד לא ייגע בנו, מאפיה של שני אנשים", מסכם הילד שהתבגר את הלקח שהפיק אז.

אחר כך מגיע תחביב איסוף העתיקות שמתברר כשוד, והרומנים שממלאים את מדורי הרכילות, ודיין מתחיל להתפכח. הוא מתגייס לצבא ועורק להרי הכרמל לפני תום המסע בטירונות. במלחמת ששת הימים חיל האוויר מושמד על ידי האב, ותהילתו של הבן חייל הנ"מ נגזלת ממנו. החלום להיות גיבור לאומי מפנה את מקומו לתשוקה ליצור עולמות בדיוניים, טובים יותר. אבל הצל המשפחתי לא מרפה, ודיין מובל לגלם את דמותו של אורי כהנא, הצבר האולטימטיבי של "הוא הלך בשדות", כש"החיים כשמועה", החיים של משפחת דיין כפי שהם מוצגים בטלוויזיה, מאיימים לבלוע את החיים האמיתיים.

בפרק השני והשלישי המאבק לצאת מצלו של האב ממשיך דרך מערכות היחסים ההרסניות, הסמים והאשפוזים הפסיכיאטריים, והתנועה הלוך ושוב בין אהדת הקהל ("גבעת חלפון", "שלאגר") והיושרה האמנותית ("שמכה חשמלית ושמה משה", "החיים על פי אגפא"). הכרוניקה המייאשת הזו מסופרת בגוף ראשון על ידי אדם שכאילו תכנן את חייו לפיו הציווי הרוקנרלי "תחיה מהר, תשאיר גופה יפה", והגורל האכזר השאיר אותו בחיים הרבה יותר ממה שתכנן. יותר מזה: היא מסופרת על ידי אדם שהמאבק הנואש שלו להיות אותנטי בכתיבתו ובאמנותו חיסל כל אפשרות לאותנטיות, אדם שתכנן את מסלול ההתרסקות הממשי שלו כמו ספקטקל קולנועי. וגם כאשר התכנון גלוי וברור, אי אפשר להסיר את העיניים מתאונת הרכבת הזו. למרות המטען ההיסטורי הכבד, כוחה של "החיים כשמועה" איננו במימד האלגורי שלה, זה שמוצה עד תום בראיונות אין-ספור עם הנצרים לשושלת ובסרטיו החושפניים של אסי. "החיים כשמועה" מרתקת מפני שהיא מגוללת את הסיפור האוניברסאלי על הילד שמסרב להפוך לאביו. לא מפני שהוא גנרל אכזרי ושלוח רסן, וגם לא מפני שהוא נואף סדרתי ואבא מחורבן. פשוט משום שהוא אבא.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ