שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"שקרים בארון": הטראומות שאסור לזפזפ

בעוד שבריאליטי מוכרים לנו את הטראומות כדי בשביל הנרטיב של "למרות הכל", הסרט הדוקומנטרי "שקרים בארון" מתמודד איתן באמת ומצליח לספר סיפור מורכב. במציאות הטלוויזיונית שהתרגלנו לצרוך זה צעד חתרני כמעט כמו ניתוח לשינוי מין

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילה פנייבסקי, עכבר העיר

הסינופסיס של "שקרים בארון" נשמע כמו הדוקו הכי צ'יזי שאפשר לדמיין, משהו שמשתמשים בו כדי להיפטר מחובות הסוגה העלית בלי לאבד בדרך צופים שמשתעממים מהר: בחור צעיר מחליט שהוא בעצם בחורה, משקר להורים קשי היום שלו כדי לקבל מהם את כל חסכונותיהם ועובר בסתר סדרת ניתוחים קשים ויקרים כדי שכל מי שרואה אותו יפנה אליו בלשון נקבה. על פניו, קלאסיקה של סרט תעודה שנועד לרצות את הקהל – יש בו נטייה מינית, טאבו חברתי והסיפור האקזוטי הזה של להיות טרנסג'נדר. אבל הסינופסיס הזה של "שקרים בארון" משקר.בכנות כמעט מוגזמת, על גבי אותו מסך שעסוק רוב היממה במריחת הצופים שלו בחרא, "שקרים בארון" נוגע בדיוק במה שטלוויזיה אוהבת למכור: מייק־אובר וחלומות. בפריים טיים אוהבים חלומות כי הם עוזרים למפרסמים למכור דברים, ואוהבים מייק־אובר כי הוא דרך טובה, אובר־דרמטית וסוחטת דמעות להגשים את החלום שלך. אבל החלומות של אור, גיבורת "שקרים בארון", לא יעזרו לאף אחד למכור שום דבר. הם לא נראים כמו קונפטי ולא נשמעים כמו כינורות: אור מפרקת את החומר שממנו עשויים החלומות, ובמקרה שלה, מדובר בתערובת קורעת לב ועיניים של שקרים גדולים, פרוצדורות רפואיות מחרידות והרבה מאוד כסף. בסופו של דבר, אור עוברת את המייק־אובר המושלם, בלי שאורנה דץ תעמיד אותה מול המראה ותמחא כפיים. המחזות שהיא מעבירה אותנו בדרך אינם פשוטים פיזית ואינם פשוטים נפשית – וקשה לומר שבסופה מחכה איזה קתרזיס.לא מחכה קתרזיס בסוף הדרך (צילום מסך: יח"צ yes) אנחנו רגילים להיחשף לטראומות מדממות של אנשים ונשים בפורמט של תחרות ריאליטי טלוויזיונית - פרומואים גסים, נושא מרכזי שהוא כאילו בכלל לא הטראומה (מוזיקה, בישול וכו') ומנחה אמפתי שמכוון את העד בזהירות לעבר הפיל הלבן שניצב בחדר, בדמות נכותו הקלה/משפחתו הלא מתפקדת/וואטאבר עצוב אחר. גם בריאליטי וגם בכתבות צבע באולפן שישי, אנחנו רגילים ללוות את סיפור ההצלחה של הגיבור הפוסט־טראומתי, "למרות הכל" סטייל. אנחנו רגילים למוסר ההשכל שאומר שאם נהיה נחושים ונכונים, נתגבר על הכל. אנחנו רגילים להיות בצד של מי שרודפים אחרי החלום שלהם ולשנוא בשקט את כל מי שעמדו ועומדים בדרכם."שקרים בארון" - שחלקו הראשון שודר אמש וחלקו השני ישודר בעוד שבוע - הוא סיפור הרבה יותר מורכב מזה. קשה לחלץ ממנו טובים ורעים, ואין בו את הדבר הנכון לעשות. זה עלול להישמע טריוויאלי, אבל לספר סיפור מורכב במציאות הטלוויזיונית שהתרגלנו לצרוך זה צעד חתרני כמעט כמו ניתוח לשינוי מין במשפחה שליברליות זה לא הקטע שלה. במינימום מילים ומקסימום מחשבה, שירלי ברקוביץ' מצליחה לעשות את זה, ומאוד לא מומלץ (למרות הדחף המובן) לזפזפ את הרגעים הבלתי נסבלים לצפייה בסרט שלה. כמו טראומות אמיתיות, דווקא הם יילכו איתכם הרבה אחרי סיכומי השנה של 2013."שקרים בארון". ד' (2.1, 9.1), 22:40. yes דוקו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ