אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה אבד בתרגום העונה החדשה של "המשרד"?

עם שחקנים טובים, כותבים נכונים והרבה רצון טוב, לגרסה המקומית של ריקי ג'רוויס יש כל מה שצריך כדי להמריא. אבל למרות הייצוג המדויק של הישראליות המשרדית המכוערת, התסריט של עוזי וייל פשוט לא מצליח להצחיק

תגובות

באמת שמתחשק לפרגן ל"משרד" של עוזי וייל. אחרי עונה ראשונה לא רעה בכלל, שהצליחה להציג באופן מדויק את חיי המשרד הישראליים האפרוריים במלוא כיעורם (השוביניזם, החנופה, ההטרדות המיניות, והייאוש הכרוכים בהם) חוזרים אנשי "פייפר אופיס" מסניף יהוד לעונה נוספת, וזה כשלעצמו הישג לא מבוטל כשמדובר בקומדיה ישראלית. אלא שהאמת העצובה היא שפרק הפתיחה של העונה השנייה פשוט לא מצליח לעשות את מה שנדרש מכל קומדיה כדי שיכנו אותה כך – להצחיק. » המשרד - כל הכתבות והביקורות

התעלומה הגדולה היא הסיבה לכישלון הזה, כיוון שבמבט ראשון נדמה של"משרד" יש את כל מה שצריך כדי להצליח: שחקנים טובים (דביר בנדק, מעיין בלום), כותב מוכשר (וייל), והרבה רצון טוב לתרגם את ההישג של ריקי ג'רווייס להקשר המקומי. אם צריך לחפש את האשמים בכך שאפשר להעביר פרק של "המשרד" מבלי להעלות חיוך על השפתיים, הרי שהתסריט מסתמן כחשוד המיידי.

האפקט הקומי ש"המשרד" מנסה לייצר הוא של מבוכה וזעזוע לנוכח הבהמיות הבלתי נתפסת של דמויותיה. אבל ברגעים רבים דווקא הקומי הולך לאיבוד, בגלל שהטקסט מרגיש מוכר ואמיתי מדי מכדי להצחיק. כשהזעזוע הראשוני חולף, כל שנותר הוא סדרה של שתיקות ארוכות, נטולות צחוקים מוקלטים שיקלו על המבוכה, עם תנועת מצלמה תזזיתית שמתקרבת ומתרחקת מהר מדי. כך, כאשר נשמעים משפטים כמו "קצת רומנטיקה והאישה נהיית כמו הונדה", או כאשר מתברר שרודף השמלות שימי גואטה (שי אביבי) מזיין את הנכה ריקי (הילה סורג'ון פישר), אין שום "קומיק ריליף"; התחושה היא יותר של בחילה קיומית או מועקה. השחקנים המצוינים לא מספיקים. מעיין בלום ב"משרד" (צילום: איתן ברנט)

במקרים אחרים השחקנים פשוט נאבקים עם טקסט לא מספיק טוב. דביר בנדק המגלם בכישרון רב את דמותו של הבוס אבי משולם, נאלץ לפלוט משפטים כמו "ידוע שהמצלמה מוסיפה 10-20 קילו", "אני דומה למוסוליני, אבל לא מסכים עם הדעות שלו" או "מי שגר בבית מזכוכית, שלא ילכלך את הקירות". בסצנה מביכה במיוחד, נואם משולם לעובדיו על החובה לקבל את השונה תוך שהוא דורך על כיסא הגלגלים שבו יושבת ריקי; בסצנה אחרת דנה המזכירה מדברת על יוסי שעזב, ומסבירה שזה "חבל למשרד, אבל לה אישית זה לא משנה". בכל המקרים האלה, ההומור פשוט שטוח וצפוי מדי, ללא שום סאבטקסט או אלמנט של הפתעה.  היו גם כמה רגעי חסד בפרק הפתיחה. למשל, הסצנה שבה יריב (מעיין בלום) מתווכח עם העובד החדש והחנפן על "איפה עובר הקו" בין השולחן שלו ושל חברו, או השירה בציבור הספונטנית של "קה סרה סרה" בניצוחו של קרול (רוברטו פולק המצוין). אבל הרגעים האלה מעטים מדי, והם נבלעים בהקשר העלילתי הרחב (הניסיון של משולם לשכנע את עובדיו שהוא לא הולך לזונות), בתוך ים של רגעים מביכים וחסרי מעוף. אפשר רק לקוות שבהמשך העונה תצליח "המשרד" לחזור לעצמה, ולהשיב את מה שאבד בתרגום.

כתבות שאולי פספסתם

*#