אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאסטר שף 3: כשהמתמודדים הופכים לעבדים

בין הכוויה של שלי, העייפות של מאיה והפרישה של אלינור, עושה רושם ש"מאסטר שף" מתייחסת למתמודדים שלה כאל עכברי מעבדה שמטרתם היא לבדר את ההמונים בכל מחיר

תגובות

מאסטר שף איננה תכנית שעוסקת בבישול אלא אופרת סבון מתמשכת בה התפקידים נשארים קבועים, רק השחקנים מתחלפים, ועל כל פריט אינפורמציה חוזרים אין ספור פעמים ובקצב איטי במיוחד - זה לא רעיון חדש. כך התגבש הפורמט בתהליך אבולוציוני, כשהבין שהעם רוצה דמעות על מסך הטלוויזיה שלו. בחודשים האחרונים הולך ומסתמן שהעם דורש גם את שני החלקים האחרים: דם ויזע.

המציאות הישראלית הופכת אותנו לכל כך אדישים למראות קשים באמת, שלא נותר למפיקי הטלוויזיה לנסות ולהתחרות ברף שהולך ומתרומם כל הזמן. לאורך כל דיווחי האולפן הפתוח של "עמוד ענן" בערוץ 10 הופיע פרומו על פרק של טריני וסוזנה שמסייעות לאישה שעברה טראומה אלימה כלשהיא. רק השבוע הן נפגשו עם ניצולת פיגוע ב"מייק פלייס" ולימדו אותה ואותנו שאפשר לפתור פוסט טראומה באמצעות מלתחה חדשה וקצת פודרה. בשאר הזמן, שורדים גונבים אחד מהשני ואנשים מתגרשים ומגדלים את הילדים מול המצלמות רק בשביל לספק את הצורך הבלתי נלאה שלנו בריגושים, ואם אפשר של אנשים אחרים.

מול הקצנה שכזאת אין ל"מאסטר שף" ברירה אלא לצרף אל ז'אנר הסנאף הרגשי החדש גם סנאף פציעות משלה. התגובה ההגיונית והאנושית לתאונת הכוויה של שלי היתה לכבות את המצלמות ולהניח לחובשת לטפל בה. במקום זאת בחרה ההפקה לא להניח לה וגם להתמקד בפרצוף של שלי בזמן שהיא נאנקת מכאב. מכל האנשים החכמים באולפן, היחידה שנותר לה קצת שיקול דעת סביר היא החובשת שפניה טושטשו, סביר להניח כיוון שביקשה לעשות כן.

המצלמה, כמובן, לא הניחה לשלי עד שנכנסה לתוך האמבולנס, ואפשר לשאול למה לעצור דווקא כאן? מדוע התפתלויות הכאב של שלי על רצפת האולפן הם חומר לגיטימי לחלוטין לשידור בשעת צפיית שיא, ואותן התפתלויות בבית החולים הן בבחינת טאבו? בקצב המסחרר שבו העניינים מסלימים במפעל המיזע הגדול שנקרא הריאליטי הישראלי, והתנאים שבהם עובדים בו פועלי הדחק, נראה שהיום הזה לא כל כך רחוק מאיתנו.

פורנוגרפיה של זוועות. הכוויה של שלי:

זו לא היתה הנקודה היחידה, בפרק די משעמם יש להודות, שבה "מאסטר שף" התייחסה למתמודדים, אותם אנשים שגם בזכותם הם קוצרים שיעורי רייטינג שכדוגמתם יש רק במדינות טוטליטריות חד ערוציות, כאל עכבר מעבדה שיש לדקור אותו ולהפעיל עליו גירויים כל העת בכדי להשיג תוצאות. משימת ההדחה הצליחה ממש, אבל ממש, להכניס את המתמודדים למועקה גדולה. הניגוד בין הכניסה המגוחכת של רושפלד יחד עם שתי הודיות הנושאות מגש עם סמוסות, לבין פניהם הנפולים של המתמודדים שהתבקשו לשחזר את המנה לא יכול היה להיות חריף יותר. ההבעה אמרה את הכל - לא היה מדובר במתח רווי ציפייה, אלא בלאות של אנשים שמבקשים שיניחו להם.

מאיה, שכבר התרוקנה רגשית בשלב העדויות כשסיפרה על הקשיים שלה במערכות יחסים, נראתה עייפה באופן מיוחד. הצבע השחור-אפרפר והמרקם של העדשים הפך את כל המשימה לחוויה בלתי אסתטית בעליל. גם על דליה, שרגילה לדעת מה היא עושה במטבח, נותן המתח את אותותיו, וכמו אלינור בפרק הקודם, היא מנסה להשיג שנייה של פרטיות במזווה.

היא לא הסיקה את המסקנות מהאירוע ההוא, והמצלמה אכן מלווה אותה גם לשם כשחיים כהן ממהר לשכנע אותה לחזור לזירה כמו אמרגן ממולח בסרט מתאגרפים בשחור לבן, שמשכנע את הטאלנט שלו לחטוף עוד כמה מכות בפנים בשביל עוד כמה שטרות כסף. אחר כך דליה מספרת למצלמה שבזכות חיים כהן היא השתקמה וחזרה למצלמה, אבל כמו ליברמן וחברי ישראל ביתנו שהדיח, אף אחד לא מדבר על זה שהוא היה זה שבחר בהם מלכתחילה, כך דליה שוכחת שרק בגלל "מאסטר שף" היא  היתה זקוקה לאביר שיציל אותה.

אלינור דווקא כן הסיקה את המסקנות הנכונות והודיעה שתודה רבה, אבל היא מיצתה ואת הלחצים הנפשיים שלה היא שומרת לדברים החשובים באמת: הבית והמשפחה. התגובה של השופטים די מבלבלת. עד עכשיו הם הטיפו לכך שאסור לנטוש ושיש לדבוק במשימה עד הסוף, אבל לאלינור הם אומרים שהיא אמיצה. אז המעשה האמיץ הוא להאבק או לוותר? לא ברור. מה שכן ברור, שהשופטים גם מסבירים לאלינור שמעכשיו היא תהיה בלתי נשכחת. בין מי שזוכר מי היו המודחים השלישיים בשתי העונות הקודמות יזכה בפרס יקר ערך. התשובה אינה מופיעה במהופך.

כתבות שאולי פספסתם

*#