אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"קצת גבוה": גיא פינס במסווה אינלקטואלי

מגזין התרבות החדש של ערוץ 10 מעז לדבר על מחול, אמנות וארכיטקטורה בזמן הפריים טיים. למרות האומץ שבבחירת התכנים, ההגשה המביכה והמנמיכה גורמת ל"קצת גבוה" להיראות כמו צל חיוור של "פינס בלילה"

תגובות

"שחיטה של פרה כשרה" – כך הגדיר יאיר ניצני את האייטם שפתח את מגזין התרבות החדש בהנחייתו בערוץ 10, "קצת גבוה". ניצני עומד מאחורי שולחן זכוכית גבוה, לבוש טי-שירט מודפסת מדליקה ומעליה ז'קט אופנתי כהה, ומציג את האייטם הראשון שלו, שעוסק בניפוץ המיתוס לפיו קריאת ספרים היא פעילות תרבותית עדיפה על טלוויזיה. דוד גרוסמן, רענן שקד, ואושיות תרבות נוספות מתראיינים בזה אחר זה, ומסכימים כולם – תחזיקו חזק -  תוכנית טלוויזיה טובה עדיפה על ספר רע. ייאמר לזכותו של ניצני שהיה לו מספיק הומור עצמי כדי לכנות את האמירה הבנאלית הזו "שחיטה כשרה". אבל הצהרת הכוונות הזו, לפיה התוכן חשוב יותר מהצורה, ממחישה יפה את נקודת העיוורון של "קצת גבוה", שמקריבה את הצורה על מזבח התוכן.

את ההבטחה לדבר על תרבות גבוה מבלי להתנצל מקיימים ניצני וחבריו ברמה סבירה: ראיון עם שרון אייל, דיווחים מהפצ'ה קוצ'ה, שיחות על ארכיטקטורה בתל אביב – מעין גרסה טלוויזיונית למוסף "גלריה". אבל האומץ היחסי שבבחירת התכנים מתקזז עם אופן ההגשה הפופוליסטי והמביך. גם אם מוחלים על משפטים כמו "הסצנה התרבותית סוערת יותר מבית האח הגדול ביום טוב", ומתייחסים אליהם כניסיון לשווק את המוצר הלא-קל-לעיכול של "תרבות גבוהה", הרי שקשה להתעלם מהזווית הצהובה של מרבית הכתבות במגזין.

כך למשל, הראיון עם שרון אייל, "נערת הזוהר הירושלמית" ש"עבודותיה משפריצות סקס", נעשה במשותף עם בן הזוג והתמקד בטיב היחסים ביניהם, ובאישיותה של אייל. הכתבה הנוספת בתחום המחול עסקה בלהקה קובנית של רקדנים עבי-בשר, ולוותה בהערה על "הרהורים כבדי משקל" ביחס לשאלה אם הלהקה תצליח להתחבב על הקהל הישראלי. גם את הטייק-אופ של אניש קאפור על "גנגם סטייל", שנעשה כאקט של מחאה נגד הפרת זכויות האדם בסין, הצליח ניצני להנחית חזרה על קרקע המציאות הוולגרית, כששאל, "למה אין אמנים ישראלים בקליפ?"משל היה דני דויטש.

התשובה הפשוטה לשאלה מדוע מטופלים הנושאים "הגבוהים" האלה בצורה כל כך "נמוכה" טמונה ככל הנראה בעובדה שחברת ההפקות האמונה על המוצר שנקרא "קצת גבוה" היא זו של גיא פינס. טביעות אצבעותיו של פינס מופיעות בכל מקום: החל בעיצוב האולפן הצבעוני והטרנדי, עבור בג'ייסון דנינו הולט שמקבל כאן בזכות האב הרוחני שלו הזדמנות נוספת לפלרטט עם התרבות הגבוהה, וכלה בפינס עצמו, שתוכניתו משודרת מיד אחרי "קצת גבוה", ומגיח באמצעה כדי להגיש כתבת לייף סטייל קצרה על אספנית אמנות שגרה במוזיאון ישראל בתמורה לזכויות על האוסף שלה. עם גבוה כזה, מי צריך נמוך?

לא ברור מה בדיוק ביקש פינס להשיג באמצעות הפקת "קצת גבוה": להשקיט את מצפונו? לחנך את עמך ישראל? להשתלט על עוד משבצת שידור ולתפוס עוד נתח שוק? ואולי רק רצה להוכיח את מגע הקסם שלו ולהראות שהוא מסוגל לגרום גם לתרנגול מת להטיל ביצי זהב? יהיו אשר יהיו טעמיו של המפיק, "קצת גבוה" נראית כמו צל חיוור ועייף של "פינס בלילה". כנראה שלפעמים הצורה חשובה לא פחות מהתוכן. לפעמים ספר רע עדיף על תוכנית טלוויזיה בינונית.

כתבות שאולי פספסתם

*#