אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אופוריה" מנפצת את החלומות של "כוכב נולד"

ההפקה המושקעת והניסיון להציב אלטרנטיבה לדור "כוכב נולד" לא עוזרים ל"אופוריה" להתגבר על נקודת המוצא שלה: מבוגרים שמספרים למבוגרים עוד יותר על עולמם המטריד של בני הנוער

תגובות

"אופוריה", דרמה חדשה שעלתה אתמול (שישי) ב־HOT, היא ניסיון בוטה להיות קול כלשהו של דור כלשהו. שומעים את זה מהדהד בקומוניקט שמפרסם אותה, ובעיקר בווייס־אובר שמלווה אותה. הוא מדבר בלשון "אנחנו", שמאוד לא אופיינית לדור שבו היא עוסקת, ומיועד לפרש להורים, במילים שהם חצי מכירים, את מה שעובר על הצעירים דמויי הזומבי שבהם הם צופים בחרדה מהצד."אופוריה" מוגדרת כסדרה למבוגרים על בני נוער. נקודת המוצא שלה היא מבוגרים שמספרים למבוגרים יותר מנותקים מהם מה הולך בעולם המטריד והצעיר ההוא שאין להם בו דריסת רגל. והיא מעודדת את כל הפרנויות המקובלות בהקשר הזה, במובן שיש בה כל מה שמבוגרים מפחדים לדעת על הילדים שלהם: חומרים מסוכנים, מין חסר רגשות, פשעים קלים וקשים, עלבונות ואלימות, תסביכי גוף, צער עמוק ואדישות גדולה, הרבה יוטיוב וצ'אטים אנונימיים ופייסבוק. ובעיקר – אין בה מבוגרים, וגם לא צורך או עניין בהם. ההורים של "אופוריה" לא נוכחים, אבל גם לא נעדרים, כלומר, גם לא חסרים לאף אחד. הם פשוט אינם.מאחורי "אופוריה" עומד טדי הפקות, בית ההפקות של "כוכב נולד", והתסריטאי שלה, רון לשם, הוא איש קשת ותיק. במבט ראשון, "אופוריה" היא ההפך מכל מה שקשת ו"כוכב נולד" עושות ביומיום: דרמה ולא ריאליטי, השיט של החיים ולא הנצנצים שלהם, ילדים רעים במקום ילדים טובים. כשרוני דלומי, אקס כוכבת נולדת, מככבת ב"אופוריה", ברור שהיא עושה דווקא. קופצת ראש ממקפצת הסלבס מספר אחת כאן כבר כמה שנים, לתהומות הביצה הכי עמוקה שיש לעולם להציע לבחורה בגילה.מגשימה את הסיוט של כל הורה. הפרומו לסדרה: אבל כמו "כוכב נולד", גם "אופוריה" היא מופע שמיועד כל הזמן לעיניים הוריות. כמו ש"כוכב נולד" מייצרת ילדים שההורים יכולים להשוויץ בהם בסלון - אף פעם לא מופרעים מדי, לעולם ללא אדג' – ככה "אופוריה" מציירת ילדים כמו שהורים מפחדים שיהיו להם, ילדים שגורמים להם לחטט במגירות של הבן שלהם כדי לבדוק שהכל בסדר, ילדים כמו שהעולם המשחית של האינטרנט (לא הטלוויזיה, חלילה) עושה אותם. אם "כוכב נולד" היא החלום של ההורים הבורגנים, "אופוריה" היא הסיוט שלהם. "כוכב נולד" מגלה את הילדים שבסלון – "אופוריה" מנסה להבין מה הם עושים כשהם לבד בחדר."אופוריה" מאוד מושקעת בסטנדרטים מקומיים, כיאה לסדרה שמאחוריה הגורמים החזקים בתעשייה, וכשהווייס־אובר נעלם והעריכה במיטבה – היא גם עובדת. אבל היא בעיקר מצליחה לעשות חשק אמיתי לסדרה של אנשים צעירים על אנשים צעירים, כזו שלא נמסה מרוב סכריניות, אבל גם לא מזיעה מרוב מאמץ להיות הילד הכי פאנק במזרח התיכון. כזו שלא מנסה למצוא מאפיינים בחתך רוחב כלשהו של אוכלוסייה, אלא סתם מספרת סיפור טוב. "אופוריה" מנסה להבין "אותם", כתופעה. לא תסתכלו עליהם ותראו אותנו, אלא תסתכלו עליהם ותראו איך הגענו למצב הזה (העלילה מבוססת על סיפורו האמיתי של רענן לוי, טינאייג'ר שנרצח לפני שמונה שנים ביציאה ממסיבה בגלל שטות).קשה להיות קול כלשהו של דור כלשהו בלי להיות חלק ממנו. זה תמיד קצת מזייף. הדבר הכי מרענן שיש בכל זאת ב"אופוריה" הוא ההזדמנות לראות ילדים נדחפים בדיוק לקראת מה שעושה להורים שלהם פריחה אמיתית. אלה לא הסמים, השתייה או האלימות, אלא סימפטום הרבה יותר חריף מזה: הילדים האלה לא רוצים ללכת לשום מקום, ולא מתכננים לעשות עם עצמם שום דבר. הם לא – מה שקוראים בפריים טיים – חולמים. הם לא בעניין של מחנה אימונים, ואמביציות, וקריירה, ולתת את כל מה שיש לך. הם לא קונים את השיט של צביקה הדר. הם כבר הבינו שהדרך יותר קשה ממה שמבטיחים להם, והרבה פחות מתגמלת. לא מעניין אותם יום העצמאות, וגם לא מדורת השבט. הם ויתרו על "כוכב נולד", וזאת סיבה אחת טובה להעדיף אותם על פניו.

"אופוריה", ימי שישי ב-22:15, HOT3

כתבות שאולי פספסתם

*#