אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמא ואבאז מפרקת באומץ את הקלישאות

למרות שלרגעים נדמה כי הסדרה כורעת תחת הנטל לייצג את החוויה ההומוסקסואלית על כל גווניה, אבנר ברנהיימר לא מהסס לשלוח חיצי ציניות וביקורת אל ההוויה התל אביבית

תגובות

במבט ראשון נראית "אמא ואבאז" כמו גחמה מפוצצת משביעות רצון עצמי של הומואים צפון תל אביבים מדושנים, שלא נותר להם מה לעשות חוץ מלערוך ניסויים חברתיים על ילדים שמעולם לא ביקשו זאת. הדמויות שמשרטט אבנר ברנהיימר, התסריטאי של הסדרה שעל סיפור חייו מבוססת העלילה (וגם מבקר המסעדות של עכבר העיר), נראות בהתחלה קטנות ושטחיות כמו צמד האוחצ'ות שמלוות את יהודה לוי בפתיחת הסדרה. לוי מגלם את סמי בן זוגו של ארז (יפתח קליין), האבא הביולוגי של הילד שעוד רגע ייצא לאויר העולם. הסיור בדירת הרווקות המבורקדת של טליה (מיה דגן) וההחלטה של ארז להיכנס לטיפול הפסיכואנליטי היומי שלו למרות שקיבל הודעה על כך שירדו לה המים, מעורר את כל בלוטות ההתנגדות. הנה, שוב מבקשים מאיתנו לבזבז שעות ארוכות בלקבל אש חמה מאנשים קרים, כמו שקרן פלס אומרת.

» אמא ואבאז - כל הכתבות והביקורותהרושם הראשוני הזה נמחה ברגע שארז, האיש שהחליט להביא ילד לעולם עם בחורה שהוא מכיר מהשירות במילואים, פותח את הפה. קליין מגלם דמות שהולכת, נשמעת ומדברת כפי שהיה מדבר הילד שהיה נולד לאבנר ברנהיימר, וודי אלן, לואי סי.קיי ולארי דיוויד. מדובר ביומרה לא קטנה, אשר דורשת צעידה על חבל דק שהתהום אשר פעורה משני צידיו היא הסכנה ייפול למלכודת הקריקטורה. הנפילה הזאת נמנעת בזכות האופן השיטתי והקפדני בו ברנהיימר תוקע סיכות קטנות בכל סודות הקסם של הבורגנות התל אביבית על שלל גחמותיה, העדפותיה ועקרונותיה. הדיאלוגים בין ארז לבין הפסיכולוג שלו הם מן המצחיקים ביותר שנשמעו על מסך הטלוויזיה הישראלית. כמוהם גם הדרך שבה הופך ארז כל מצוקה אישית לסקנדל פוליטי הומו-לסבי שאליו צריך לגייס את חברי המאפיה הוורודה שמקושרים במקומות הנכונים. גם לידה היא סמל סטטוס מבחינתו של ארז. ברנהיימר מצליף ללא רחם בשפת הפסיכולוגיה להמונים שבה כל אחד מדבר על מאיזה מקום הוא בא, הכלה והתחברות, אבל מעטים אלה שמחוברים באמת לרגשות שלהם. הגרועים שבהם יכלו בזמן ששכבו על ספת המטפל להשיג תואר בפסיכולוגיה בעצמם.דיאלוגים שנונים ומצחיקים. הפרומו לסדרה:

את האהבה שלו שומר ברנהיימר לדמויות האחרות, ובראשן טליה. מיה דגן מצליחה להשיל למענה את כל המגננות והמניירות ולהעניק פרשנות חזותית משכנעת מאוד למושג "רגשות מעורבים". זו כנראה הדרך העדינה ביותר להגדיר את מה שעובר על יולדת ששוכבת במיטה, רגע שאמור להיות כולו סיפור וגאווה, ומגלה שהיא בסך הכל סטטיסטית או הערת שוליים ברומן הגדול של זוג ההומואים שמתנשק לידה. המקומות היחידים שבהם ברנהיימר מזייף נוגעים לדמות של סמי, שכמו ארז, אחרי צפייה בשני פרקים לא ברור מה היא עושה בחיים ולמה בחור חופשי, אופטימי ומשוחרר כמו סמי בכלל חי עם ארז האנאלי והלחוץ. גם הסצנה שבה ארז חומק במהלך הלידה לעבר גן העצמאות לשם הרפייה קלה נראית בשלב הזה יותר כמו ניסיון כושל לייצר פרובוקציה מאשר פעולה שמתאימה למבנה האישיות של ארז.

יכול להיות שהסצנה הזאת היא דוגמא לא טובה לכך שכמעט כל יצירה שעוסקת בחיים של הומואים כורעת תחת הנטל לייצג כמה שיותר זרמים של החוויה ההומוסקסואלית. ייתכן שבימים רגועים יותר, "אבא ואבאז'" היתה סופגת הרבה יותר אש על המסרים הליברליים שהיא טומנת בחובה ועל ההפקרות המינית שהיא מציגה כאידיאל. האמת, נכון לשני הפרקים הראשונים, הרבה פחות זוהרת מזה, ויותר קרובה לסיפור מוסר השכל לכל נערה שחלומה הרטוב הוא להקים משפחה עם זוגייז. במבט ראשון זו יכולה להיראות כמו בחירה שבה את מרוויחה שני אבות, אבל כשמסתכלים על זה מכל הכיוונים האחרים, את מגלה שרק הכפלת את החלל שגם הילד שהבאת לעולם לא יוכל למלא.

כתבות שאולי פספסתם

*#