שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בר רפאלי, סחתיין: "אקס פקטור" לא זייפה

כשהשופטים עושים עבודה משכנעת, הפרובינציאליות מתחבאת מתחת לשטיח, ובר רפאלי עדיין לבד אבל עושה את העבודה, אפשר לקבוע כי הגרסה הישראלית לא נופלת מזו מהאמריקאית או הבריטית ומצייתת לכל עשרת הדיברות של הריאליטי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

עשר דקות לתוך פרק הפתיחה של "אקס פקטור" לא הייתה ברירה אלא להתרומם מהספה ולגשת לטלוויזיה כדי לוודא שהסאונד תקין. כי לא יכול היה להיות שום הסבר הגיוני אחר לכך שהשופטים העבירו זה עתה שני מתמודדים שיודעים לשיר בערך כמו שסיימון קאוול יודע להיות מתוק. ולא סתם העבירו, אלא ממש נפלו מהכיסא מרוב התפעלות. ואולי פשוט בדיוק נקרע להם עור התוף. זה לפחות יסביר את המקרה של יהב בן ה-15, שהצליח להפוך את ויטני יוסטון לקצת יותר מתה, עם גרסה מלאת זיופים ושואו לוחץ ומעייף ל-"I have nothing". ומישל, שהביאה איתה את הזיופים כל הדרך מניו יורק, קיבלה "לא" אחד, במקום ארבעה. ולרגע נדמה שאם זה לא הסאונד של הטלוויזיה שהתייאש ושם קץ לחייו, אז אולי מרוב תוכניות שירה, פשוט אזלו הזמרים הטובים במדינה.

» "אקס פקטור ישראל" - לכל הכתבות
»  בר באקס פקטור: זה סופו של כל בלון?
» השקה גבוהה לפרק הפתיחה של "אקס פקטור"

אבל זה היה מוקדם מדי לשפוט. למעט שתי התקלות המאוד לא ברורות האלה של השופטים (אליהן הצטרפה בהמשך טעות שלישית, עם התלהבות בלתי מובנית מלהקת "כיפה לייב" עתירת הזיופים), בהמשך דווקא ניכר שיפור, עם שורה של מתמודדים ראויים יותר, מקוטרגים בדיוק על פי חוקי התנ"ך של הריאליטי: הילדון עם האוטיזם שריסק לכולם את הלב, עדי סי על תקן הבלונדה המנותקת מהמציאות, עדן בן זקן וסוזי הפיליפינית שהתחרו ביניהן על תואר הסוזן בויל של הפרק הראשון וכמובן, זה שפקולטה למרמור ואנטגוניזם צריכה להיקרא על שמו – חיליק כהן. ייתכן שצריך לתת לשירי מימון, עברי לידר, משה פרץ ורמי פורטיס כמה פרקים של חסד. הם בכל זאת הראשונים במדינה לאייש את פאנל השופטים של ה"אקס פקטור" – והפרומואים כלל לא מגזימים, בהחלט מדובר באחת מתכניות הריאליטי המצליחות בעולם -  וזה כמובן שונה מאוד מלהיות שופט ב"כוכב נולד" או "הכוכב הבא", כי כאן אין אפילו זכר לצביקה הדר. ואם כבר ציינו את "הכוכב הבא", המתחרה הישירה של "האקס פקטור", זו שאין לנקוב בשמה, אז ברור ש"חדר השופטים" שהגיח משום מקום (סיימון אישר?) ואפליקציית המדד החברתי שמזמינה את הקהל להצביע בלייב דרך הסמארטפון ולנחש אם המתמודד הנוכחי יעבור או לא –  נוספו לפורמט לגמרי במקרה. אלוהים יודע איך הם חשבו על זה. 

התופעה המנומרת. האודישן של עדן:בסך הכל, נדמה שבמסגרת הניסיון לייצר גרסה ישראלית ל"אקס פקטור", נעשה במקביל מאמץ כביר לטאטא את הפרובינציאליות אל מתחת לשטיח. וזה יצא לפועל, יש לציין, בהצלחה לא קטנה. בניגוד לרוב הגרסאות המקומיות של תוכניות ריאליטי גדולות, שתמיד מחווירות לעומת המקור הבריטי או אמריקאי, כאן זה נראה זהה למדי – וזו לגמרי מחמאה - מהשוטים המרוחקים בהילוך מהיר שמציגים את הקהל המתגודד, דרך העריכה החדה והמשובחת, הבמה בהיכל נוקיה שממש לא נופלת מאלה של הבריטים או האמריקאים ועד בר רפאלי, זו שנראית סבבה ואוהבת להישאר בבית, שעושה דווקא עבודה לא רעה בכלל. וכן, גם השופטים, שמרגישים נכון לעכשיו כמו הליהוק האידיאלי ואפילו מפתיעים לטובה. למעט, כאמור, כמה בחירות תמוהות. ואולי הבחירות האלה נובעות מההתעקשות להיצמד לפורמט המקורי, גם אם על חשבון העובדה שאנחנו לא אמריקה ולעולם לא נהיה. אז אין באמת שום דבר רע לומר על ה"אקס פקטור". בכל פרמטר שבו נבחנת תוכנית מהסוג הזה, לחובבי הז'אנר, אפשר לשבח את ההפקה המושקעות וההיצמדות לפרטים הקטנים שלרוב דווקא נשכחים בצל החפיפניקיות הישראלית. אבל יש רגעים שבהם הישראליות בכל זאת מרימה את ראשה ומזכירה לנו את המציאות הלבנטינית שלנו, מהאוברול המנומר ב-30 שקל (עדן בן זקן שולטת!) ועד תופעות הזויות ועצובות כמו חיליק כהן. הבעיה היחידה היא, אולי, שאפשר לערוך החוצה את הפרובינציאליות, אבל אי אפשר לעקור אותה לגמרי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ