שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ביום שהרב עובדיה מת: הגבורה של סיון רהב מאיר

בין כל הפרשנים והמגישים, בתוך קהל כל-גברי צפוף, הצליחה סיון רהב מאיר להיות העיתונאית המצטיינת בפסטיבל סיקור מותו והלוויתו של עובדיה יוסף

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

"אני ראיתי אותו אחרון, הוא היה יפה כמו תמיד וחייך אליי"(מתוך 'אני הייתי האחרון שראה אותו', החמישייה הקאמרית)

קצת אחרי 13:00 בצהריים, כשעמדו אנשי בית החולים הדסה בחוץ, וגדודי כתבים ומאמינים התקבצו סביבם, נדמה היה שהנה עוד רגע יצוץ אסי כהן בדמותו של פרופסור מור-יוסף וידווח שהרב נושם באופן עצמוני. הרבה היה במשותף בין סיקור קריסתו של ראש הממשלה אריאל שרון, לבין הדיווח על התדרדרותו-גסיסתו-השתפרותו-הקטנה-ואז מותו של עובדיה יוסף ז"ל. גם אז הציפו כלי התקשורת את בית החולים, וניסו להעביר את הזמן בקו הפתוח, עם אותן שלוש שורות של דיווח למסור שוב ושוב לצופים. אבל מעבר להבדל הברור, שקשור לסיום השונה של שני הסיפורים האלה, המצלמות שליוו את היום הזה, חשפו תמונה מלאה במתפללים, מלאה רק – אבל רק – בגברים. הנתון הטבעי הזה לכאורה, הופר רק בזכות אישה אחת, שהיא גם הגיבורה של יום השידורים החי-מיוחד-בלתי-נפסק-מתפרץ הזה - כתבת חדשות ערוץ 2 סיון רהב מאיר.

רהב מאיר בילתה הרבה שעות בקומה השמינית של בית החולים הדסה, בסיטואציה שאין דרך לתאר אותה אלא כאבסורדית. מצד אחד אישה דתייה אחת, מצד שני קהל גברים ענק שכנראה לא רגיל לראות נשים בתפקיד כזה. מצד אחד אישה דתייה שרוצה להחניק דמעות על אובדן של מי שהיה דמות חשובה עבורה (כך, על כל פנים בישר קולה הרועד), לבין מי שצריכה להשיב על שאלות ללא פרומפטר ולשחות בחומר המקצועי בלי להתבלבל. ורהב מאיר לא רק שעמדה במשימה, אלא הצליחה במעין איזה ג'גלינג של פלא, להיראות יותר בשליטה מכל מי שמסביבה. כשהרב הראשי דיבר, היא הייתה היחידה מכל הכתבים ששאלה את השאלות, היא ידעה לספר בבקיאות מרשימה על כל הלוויות הגדולות של הרבנים החשובים בשנים האחרונות, וכמה אנשים הגיעו אליהן, לפרש ולבאר את נבכי הפוליטיקה החרדית, ובעיקר ידעה לקבץ את מיטב הודעות האבל שזרמו אליה – ולהצביע על כך שעובדיה יוסף אומץ על ידי כל כך הרבה צדדים באוכלוסייה, עד שקשה היה להאמין שרק במערכת הבחירות האחרונה גורשה ש"ס מהקואליציה כאילו אין מחר. איפה אסי כהן? ההצהרה על מותו של הרב עובדיה יוסף (צילום מסך חדשות 2)

אולי בעצם רהב מאיר לא הייתה לבד, אחרי הכל עמית סגל ניהל את השידור באולפן (בחלק מהזמן), בקול הנלהב המאפיין אותו, ושהיום לוותה אותו איזו התרגשות השמורה רק לימים שבהם הסגל הדתי במערכת החדשות מקבל את הבכורה. במור"ק של חדשות ערוץ 2, סגל בטח יספר על החבצלת שהכין מבעוד מועד, ושרוויה באינספור סיפורים על תולדותיו של המרן.

ים של דמעות

אי אפשר היה להישאר אדישים למפלי הדמעות ששפכו אוהביו של עובדיה יוסף, חלקם היו כנראה קרובים אליו מאוד, וחלקם אהבו אותו מאוד והיו במקרה קרובים למיקרופון. שיחת הטלפון שניהלה שלי יחימוביץ' עם עמית סגל בחדשות 2, הייתה בבחינת "היינו-צריכים-להשיג-מישהו-מהאופוזיציה". יחימוביץ' עשתה כנראה את מה שצריך לעשות, ניחמה והשתתפה בצער, דיברה על גדולתו של האיש, אותו, כפי שהתגלה, מעולם לא פגשה. והיה גם יוסי שריד, שעלה בקול כבד לאותו שידור ממש, ולא היסס לשחרר את המשפט "חייו לא תרמו לחיי, וגם מותו לא". סטיקר.

לא לדחוף

השעה 17:29, וחיילי משמר הגבול חוסמים בגופם את הכניסה למקום ממנו אמור לצאת מסע הלוויה. בחדשות 2 מרגישים שזה הזמן לגייס את פרשנינו לענייני צפיפות של מזרחים, ומראיינים את בוז'י הרצוג. אין ספק, הוא הראה ליחימוביץ' מה זה. הרצוג הפגין עלאק-בקיאות בפסיקות הפוליטיות של עובדיה יוסף, ואף בהתפלגות בקולות החיילים, שלפי הרצוג 15% מהם הצביעו ש"ס. אף אחד מהיושבים, כולל הרצוג שהכריז על התמודדותו בפריימריז למפלגת העבודה, לא חשב שזה הזמן להצביע על האירוניה הקשורה בכך שאלה חיילים שמאבטחים את הלוויה הזאת.

רב ברשת

עם היוודע דבר התדרדרותו של עובדיה יוסף, התמלא הפייסבוק כל טוב של סטטוסים. היו את המבודחים, היו את אלה שכעסו את המבודחים, והיו את אלה (בואו נקרא להם פוליטיקאים) שניסו להגיד משהו נחמד אבל יצא להם משהו כמו – "לא הסכמנו איתו, באופן כללי נראה לנו שהוא דרעק, אבל בסך הכל לא נעים שאדם מת, ואנחנו צריכים להצטייר בעיני הציבור כפרו-דתיים". מכל אלה, בחרנו בסופו של דבר אחד, שסיכם את כל היום הזה בדיוק רבותודה לגולש Niko Watts

ואגב פרופורציה

עזבו אתכם מהכל, ציפי חוטובלי בהריון ראשון. אשת חייל וזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ