שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מייקל ג'יי פוקס עושה צחוק מפרקינסון ולא יותר

כוכב שנות השמונים מתניע מחדש את הקריירה שלו בזכות המחלה המפורסמת שלו ואנחנו נשארים עם קומדיה חביבה ולא מחדשת

חגית גינזבורג, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגית גינזבורג, עכבר העיר

יש המון סדקים בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית. המון. וזה רק כשמסתכלים על הפרצוף של ג'ואן ריברס. יש לה, אבל, גם יתרון אחד משמעותי: הטלוויזיה האמריקאית היא המקום היחידי שבו המגרעות שלך יכולים דווקא להזניק לך את הקריירה. לפעמים אפילו להתניע אותה מחדש.מייקל ג'יי פוקס חוזר למסך זה לא משהו שאפשר היה לומר על התעשייה הזו עד לפני כמה שנים. בימים ההם היא עוד הייתה פולטת החוצה, כמו צינור מפלט שימושי במיוחד, את כל מי שלא נראה, נשמע או הלך בדיוק כמו שכוכבי טלוויזיה צריכים להיראות, שזה אומר – פוטוגניים על גבול הבלתי אנושי. אבל אז הגיעו השמנים (מייק ומולי, דרופ דד דיווה וכל כוכבת אפרו-אמריקאית ב-GLEE), הזקנים (בטי ווייט) והנכים (שוב Glee) והטלוויזיה האמריקאית נדהמה לגלות שאף אחד מהצופים בבית לא נס על נפשו בשאגות למראה אדם שאינו חף מפגמים, שלא לומר - אנושי, השם ישמור - על המסך. לכאן בדיוק נכנס הסיפור הטרגי של מייקל ג'יי פוקס, כוכב האייטיז המתוק שאאוט אוף דה בלו חטף פרקינסון בגיל צעיר מאוד. אבל בטוויסט הו כה אמריקאי, פוקס החליט לעשות לימונדה מהלימונים ולהוכיח לעולם שגם פרקינסון יכול להצטלם לא רע, בהינתן העלילה הנכונה ומידה מסוימת של הומור עצמי. למעלה מעשור אחרי שנטש את "ספין סיטי" עקב הרעה במצבו, פוקס עשה קמבאק נאה עם תפקיד אורח חוזר ב"האישה הטובה" שם גילם את עורך הדין החלקלק לואיס צ'נינג, שמשתמש במצבו הבריאותי כדי להטות לטובתו את השופטים והמושבעים ולפזר מניפולציות כמו ממטרה. פרקינסון זה מצחיק:פוקס עשה עבודה כל כך טובה ב"אישה הטובה" שאסימון חשוב נפל בצמרת רשת NBC: העסק הזה של הפרקינסון יכול לעבוד לא רק גם כסדרה בפני עצמה, אז נתנו לפוקס את The Michael J Fox show – סיטקום סינגל קמרה שבו פוקס מגלם את מייק הנרי, שדרן חדשות שפורש מתפקידו אחרי גילוי המחלה ובפרק הראשון מחליט לחזור (מעניין מהיכן שאבו את הרעיון הזה). יש לו גם משפחה שעומדת בסטנדרטים של המשפחה הטלוויזיונית של ימינו, זאת אומרת – הרבה מאוד ציניות, מודעות עצמית מוגזמת וסרקזם לארוחת ערב. ילדים שנונים מדי, אחות בלתי תפקודית, אישה קולית להפליא וכל מיני מונולוגים למצלמה ותרחישי קומדיה של טעויות. הסדרה של פוקס, שעלתה בשבוע שעבר בארה"ב, לא עומדת להפוך ללהיט הבא של הטלוויזיה האמריקאית. לראייה: תוכניתו החדשה של רובין וויליאמס, The Crazy Ones ברשת המתחרה CBS, הותירה אותה לאכול אבק ברייטינג. אבל בכל זאת יש כאן בשורה אחת. בעצם שתיים: הראשונה היא שובו של פוקס למסך הקטן בתפקיד קבוע. מצבו הפיזי, הניכר באופן מאוד ברור, שלא לומר מובלט בכוונה, מוכיח שמדובר בצעד אמיץ מאוד. השנייה היא שאמריקה הולכת ומוותרת על הפוריטניות הפוליטיקלי קורטית שלה והיא בשלה באופן סופי ללעוג גם לחולי פרקינסון. כלומר, בתנאי שהם לועגים לעצמם. כמובן. הסדרה עצמה, לעומת זאת, לא מבשרת שום דבר. היא סיטקום חביב, זהה להרבה יותר מדי סיטקומים שצצו על המסך כמו פטריות אחרי "משפחה מודרנית". ספק אם תשרוד את הדרך אל העונה השנייה. ואולי זה לא מה שבאמת משנה כאן, כמו הידיעה שיש מקום בטלוויזיית הפריים טיים גם לחולים במחלות לא מאוד אסתטיות. כל עוד לא רואים להם את הקמטים, זה כנראה ממש בסדר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ