שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
זיו יצחקי, עכבר העיר
זיו יצחקי, עכבר העיר

אזהרת ספוילר: מי שלא צפה בפרק הראשון של העונה החדשה של "הומלנד" מתבקש לפנות בשקט את המקום. אין צורך להיתפס לפאניקה, אנא לכו בעקבות תאורת החירום. מי שכן צפה, יודע שבסוף הפרק הראשון עדיין לא ידוע מה עלה בגורלו של ברודי ועל כן לא כל כך עדיין ברור איך מתכוונת "הומלנד" להתמודד עם הגלגול החדש שלה כגרסא נוספת ל"הנמלט". הומלנד - לכל הכתבות

פתיחת הפרק הראשון מוצאת את קרי יושבת בשימוע מול ועדה של הקונגרס, שחוקרת את האירועים שהובילו לפיגוע הגדול שסיים את העונה השנייה. בראש הוועדה יושב פוליטיקאי רפובליקני ימני, שהמילים שמושמות בפיו והאופן שבו הוא מצולם לא משאירים מקום לספק. האיש הוא מקארתי החדש. פוליטיקאי ציני ותאב כוח שעובד קשה כדי להסביר לצופים שהפטריוטיות היא מפלטו של הנבל. במקום להמשיך ולטפח את הגינה שלה, קרי עסוקה בריפוי עצמי, בעיקר באמצעות הפסקת הטיפול התרופתי וסקס מזדמן הנושא עמו ניחוח של סכנה. ככה היא אוהבת את חיי המין שלה, את זה כבר הסבירו בשתי העונות השניות. ועדת החקירה נועדה להוסיף עוד מימד לעלילה מלבד השאלה איפה ברודי והאם באמת קרי לא יודעת איפה הוא נמצא. לא ברור בדיוק לאיזה סוג קהל מנסה "הומלנד" לקרוץ עם הקלף הפוליטי, האם לזה של "בית הקלפים" או לזה של "סקנדל". בינתיים המחוגה נוטה להצביע יותר על האפשרות האחרונה.

ניחוח של סכנה. העונה השלישית של הומלנד:

גם סול ונפשו המיוסרת לא נעדרים מהעונה השלישית. באמצעותו מועברים כל המסרים ההומניסטיים של האומה שבולשת אחר אזרחיה באמצעות צווים של בית משפט סודי, ועדיין מתגאה ללא שמץ של אירוניה בדמוקרטיה שלה. "הומלנד" מנסה להביא את הגרסא שלה למתח בחדר המצב בעקבות התמונה המצוינת שבה רואים את הילרי קלינטון ואת ברק אובמה צופים בחיסול בן לאדן בשידור חי. לזה מערבבים קצת את הדיון החצי ער בארה"ב על הלגיטימיות של מדיניות החיסולים. בשלושה משפטים מנהלים את הדיון שבו שואלים מה קרה לימים העליזים והטובים שבהם היית תופס את האויב שלך ומעמיד אותו למשפט. המסר הוא ברור, בעוד שהטרוריסטים הורגים ללא אבחנה, האמריקאים מתקשים להירדם בלילה לפני שהם מחסלים מנהיגי ארגוני טרור. המסר של העונות הראשונות והשנייה על המורכבות שמלווה מלחמה של מדינה בארגון כאילו נעלם יחד עם ברודי. מצב הדברים הזה משאיר את  דנה ברודי כדמות היחידה, פחות או יותר, שמתנהגת בהתאם לגיל שלה. התגובה שלה לאירועים, כפי שמתגלה בתחילת הפרק, די סבירה בהתחשב בנסיבות. גם התגובה שלה הלאה מצליחה לשמור על יושרה פנימית. אולי אלו הן פריבילגיות של מתבגרים, שיכולים עדיין להחזיק באידיאלים, לזעוק שהמלך הוא ערום ולעשות את הדבר ההגיוני הבא. אחרי עונה שנייה, איך לנסח זאת, שנויה במחלוקת משהו, לעונה השלישית יש משימה יותר קשה. מה שהתחיל כבחינה עדינה וסבלנית של מה קורה לשליח מודרני ממנצ'וריה, הפך יותר מדי מהר לאופרת סבון, שדורשת מהצופה לרצות שקרי וברודי יהיו ביחד כדי להמשיך ולגלות עניין בעלילה. בפרק הראשון של העונה השלישית עדיין לא מנופקת סיבה אחרת בילתה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ