שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"הכוכב הבא": חידוש טכנולוגי מטרחן וחסר רגש

בין שלל הסיפורים קורעי הלב, המסכים, ההצבעות והמגישים האטרקטיביים, הרגש והעניין האמיתי פשוט נעלמו מהמסך

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגית גינזבורג, עכבר העיר

רק שאלה אחת מהדהדת בסלון אחרי צפייה בפרק השני של "הכוכב הבא": למה? למה אנחנו זקוקים לדבר הזה, לייצור הכלאיים שנולד אחרי שכוכב נולד, חידוש טכנולוגי מטרחן והקילוגרמים שנשרו מצביקה הדר נפגשו לאורגיה פרועה, על המסך שלנו? למה אנחנו צריכים לראות עוד נערה ממשפחת מצוקה ועוד דתי לאומי שהרגע לקח משכנתא ועוד קשיש בן 70 שריטה לא הייתה נותנת לו יום מעל 67 ולשמוע אותם מגמגמים איזה שיר של שוטי הנבואה. למה?

» "הכוכב הבא" - לכל הכתבות

אחרי למעלה מעשור של תוכניות שירה בגרסאות שונות, מהמקור האמריקאי/בריטי ועד המודל שהותאם לקנה המידה הישראלי, אפשר לקבוע, גם אם בזהירות מסויגת, שמיצינו. מיצינו את קונספט האנשים הפשוטים שיודעים לשיר והופכים לכוכבים. מיצינו את קונספט האנשים  הפשוטים שלא יודעים לשיר, אבל חושבים שכן ואת הבדיחות השחוקות על חשבונם. מיצינו את הביט בוקסים עם חיקויי הניינטיז שנשמעים טוב יותר באפליקציה עם החתול באייפון. מיצינו את הצחוקים של השופטים, את הומור הצ'כונה, את המריבות והוויכוחים הלוהטים כביכול. מיצינו את המחמאות ומיצינו את הביקורת הבונה. פשוט מיצינו. אז למה אנחנו בכל זאת עומדים להעביר את החודשים הקרובים כש"הכוכב הבא" מרצדת על המסך שלנו?

עוד סיפור קורע לב עם קול יפה לאוסף. הכוכב הבא (צילום מסך)

כי אפילו אנחנו עדיין לא ממש מבינים שמיצינו. מילא יוצרי התוכניות האלה, שמוכנים לעשות הכל כדי להיות חתומים, בסופו של יום, על הכוכב-הבא-שכבר-לא-יהיה-נינט-של ישראל. מילא שהם לא מבינים, אבל אנחנו. אנחנו יודעים שנמאס לנו, ששום דבר כבר לא יחדש או ירגש או ישתווה לתחושה המדגדגת שמילאה אותנו בגמר ההוא בניצנים. אנחנו מסרבים להכיר במציאות הטלוויזיונית החדשה, זו שכבר אין בה מקום לתחרויות שירה, ורוצים נורא לחזור אל הקסם הישן ההוא. אבל הקסם הזה התפוגג ונעלם, בערך בשלב שבין מרינה מקסמיליאן לבועז מעודה.

אבל יש "הכוכב הבא". יש ריטה ואייל גולן, רני רהב וצביקה הדר. אסי עזר  ואסתי גינזבורג. יש מסך אינטראקטיבי שמתרומם ויש בית מפואר בשביל השופטים, שלפעמים מתחלף בחדר אודישנים פשוט. אה, וכן, יש גם כמה אנשים שיודעים לשיר. וגם כמה שלא. ויש אפליקציה שאפשר להצביע דרכה. ויש גם הרבה אין בתוך התוכנית הזו. אין נשמה. אין חדשנות. אין כישרונות ענקיים ומרטיטי לבבות שגורמים לך לחשוב שצפית עכשיו ברגע היסטורי (והרי כבר שמענו את כל סוגי הקולות וראינו את כל סוגי האנשים ואלא אם כן אחד מהם יגיע עם זנב, אף אחד מהם לא יהיה משהו שטרם נתקלנו בו). אין שופטים שמסוגלים לספק חוות דעת מקצועית ואמפתית. אין חמלה או עניין ממשי. אין שום דבר שמצדיק את קיומה של "הכוכב הבא", למעט אולי מאות אלפי האגודלים שדוהרים לכיוון האפליקציה. וגם הם עושים את זה בעיקר, אם לא רק, בשם התקווה שפרצופם יגיח על המסך לשבריר שנייה.

מה לא עושים בשביל שנייה בטלוויזיה. הכוכב הבא (צילום מסך)

מצד אחד, צריך להעריך את המאמץ של יוצרי "הכוכב הבא". הם באמת ובתמים רוצים לחדש לנו את הגלגל וגם לשמר את האלמנטים האהובים מ"כוכב נולד". זו לא ממש אשמתם שהפורמט הזה הוא סוס מת. ומצד שני, לא ניכר שהם מבינים את זה או שאכפת להם אם התוכנית שהם מייצרים היא מעניינת ומסקרנת או מרגישה כמו שידור חוזר של משהו. אולי של העונה הקודמת של כוכב נולד. אולי של הפלייליסט בגלגל"צ. קשה לדעת.

השורה התחתונה היא שאם מטרתה של "הכוכב הבא" הייתה ללמד אותנו קצוות חדשים של לאות ושעמום, אז בזה לפחות היא הצליחה. המתמודדים לא מעניינים, השופטים לא מעוניינים להתעניין באיש מלבד עצמם. הפאנל מרגיש כמו פגישת מחזור בוגרי האקדמיה לקואצ'ינג של אלון גל, עם עצות דביקות לחיים וקריאות התפעלות מתנשאות מזמר בן 70 כאילו מדובר בגור כלבים ("אתה כל כך חמוד!"). המעברים בין האודישן המצולם לאודישן החי נמרחים עד אין קץ וכל העסק מרגיש מייגע וחסר אקשן.

צמרמורת קלה שמתפוגגת. הכוכב הבא (צילום מסך)

לפרקים אפשר להרגיש איזו צמרמורת קטנה, כשילדה בת 16 וחצי מפגיזה עם קול יפה. אבל גם זה מתפוגג במהרה. כי אנחנו, כאמור, כבר מיצינו מזמן. ועם מיצוי, כמו מיצוי, גם ישו ובכבודו ובעצמו, או במקרה של התוכנית הזו, ריטה,  לא יצליח להפיח חיים בסוס המת הזה. בעיה היא שכמו שזה נראה עכשיו, לאף אחד לא ממש אכפת מה אנחנו מרגישים. ניאלץ לחכות עד שהתוכנית תמצה אותנו.  

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ