שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חן חדד, עכבר העיר
חן חדד, עכבר העיר

בכל מה הקשור לסדרות על קונספירציות וטרוריסטים, כנראה שעיניי האמריקאיים עדיין נשואות לכיוון ישראל. אחרי ההצלחה המסחררת של הומלנד, הושקה אמש Hostages, הגרסה האמריקאית לסדרה בני ערובה. הסדרה הישראלית, בכיכובם של איילת זורר ויאיר לוטן תעלה אצלנו בערוץ 10 רק ב-13 באוקטובר, אבל האמריקאים הסתערו על הפורמט הרבה לפני כן בתקווה לסחוף את הצופים עם מותחן בשיק 24 וטוויסטים בקצב של מכונת ירייה.

הסדרה עוקבת אחר מנתחת מצליחה (טוני קולט, "טארה"), שמשפחתה נחטפת על ידי רעולי פנים חמושים ובראשם סוכן FBI מחושב (דילן מקדרמוט, "אימה אמריקאית"). בתמורה לשחרורם ללא פגע, היא נדרשת להרוג את נשיא ארצות הברית על שולחן הניתוחים (ג'יימס נוהטון). פרק הבכורה מנסה להיות אפקטיבי ככל האפשר ודוחס כמה שיותר קצוות חוט שצפויים לצוף בהמשך. הסוכן "הרע" לכאורה, מסתיר מניעים נוספים ומתמודד עם אישה חולת סרטן וגידול ילדה קטנה, הבן הצעיר במשפחת סאנדרס מסתיר סוד, ורגע, גם לבת המתבגרת יש סוד, ואם זה לא מספיק - גם לבעל יש סודות משלו.

לכולם יש סוד, "Hostages":

את הסדרה פיתח והביא לשוק האמריקאי אלון ארניה הישראלי, ולצידו יוצריה עמרי גבעון ורותם שמיר. מצד רשת CBS ניצב צוות שכולל את אולפני האחים וורנר, חברת ההפקות של ג'רי ברוקהיימר והמפתח האמריקאי ג'פרי נחמנוף, שמחזיק ברזומה את הסרט "בוגד", ובימוי כמה פרקים בעונה הראשונה של "הומלנד". פרט לקשר הישראלי ולנוסחת ה"טרוריסטים-מנסים-לרצוח-את-הנשיא" (או במקרה של הדרמה זוכת הפרסים – סגן הנשיא), חייבים להודות שההשוואה ל"הומלנד" לא ממש רלוונטית. בכל זאת, קשה שלא לראות כיצד במקומות בהם "הומלנד" השכילה להעניק עומק לדמויות ולפתח מערכת יחסים כבר בפרק הראשון, "Hostages" בעיקר זורק רמזים מעבר לראשם של הצופים והבטחות ריקות למשהו גדול יותר.

הפרק מורכב מאינספור סצינות קצרצרות, שמצליחות לשמור על עניין ומתח, אבל באותו הזמן לא משאירות מקום לפתח אמפתיה או הכרות לעומק עם הדמויות. אז נכון, לא צריך לקחת קורס צפייה בטלוויזיה כדי לחוש סימפטיה ל"טובים" - בני הערובה, ולהיות נגד ה"רעים" - חבורת החוטפים, אבל ברגע שאין מרווח נשימה, אין גם זמן להבין למה כדאי שיהיה איכפת לנו מדמותו של הנשיא או מדוקטור סאנדרס ומשפחתה. התוצאה היא דמויות קריקטוריסטיות, דיאלוגים במשקל נוצה וטוויסטים שאפשר לצפות ביום בהיר גם מישראל. בנוסף אפשר להוסיף לזה גם חורים בעלילה, משחק חיוור של מרבית השחקנים ותהייה איך רעיון כל כך חלש צפוי להחזיק עונה שלמה. דבר אחד אפשר להגיד לזכותה של ""Hostage", וזה שלמתח והאקשן שנורים מהמסך יש מספיק פוטנציאל להשאיר את הצופים לעוד שניים-שלושה פרקים. כדי לשכנע אותם להישאר למשך עונה שלמה, היוצרים יצטרכו לעבוד על העומק, העלילה והאמינות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ