"חי בלילה": כשהמגיש משועמם, מי יתעניין?

בתכניתו החדשה הפך נדב בורנשטיין לקריין רצף של סטטוסים מקירות הפייסבוק של רני רהב וג'ודי ניר מוזס שלום. משהו בקריינות שלו מסגיר שגם הוא לא ממש מרוצה מהמצב החדש

סיון שור, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
סיון שור, עכבר העיר

"גם אני רוצה להיות קול", אמר נדב בורנשטיין באחת מהפעמים בהן נקרא לדגל לקדם את תוכניתו החדשה "חי בלילה" באוזני ארז טל ואסי עזר. בחמש מילים הוא תמצת את מהות התכנית, זאת אומרת לפחות את הכוונה שלה (הרצון להיות קול). את הכישלון של הרצון הזה הוא כנראה לא היה יכול לנבא לפני שהתכנית התחילה. אפילו שמעון פרס יודע כי כל מה שקול קורה היום באינטרנט ולטלוויזיה לא נותר אלא להרים ידיים בהכנעה. עורכים שהתמקצעו במשך שנים בניסיון להבין מה חדש, חשוב ומעניין הפכו בין לילה ללא רלוונטיים והוחלפו על ידי העורך החדש: הגולשים. האלגוריתם המתוחכם שהחליף את שיקול הדעת והניסיון פשוט – עניין אתכם מספיק כדי לכתוב סטטוס או לעשות לייק? בפנים. לא חיפשתם את זה בגוגל? בחוץ. כך מוצאים עצמם תחת אותה קורת גג הטבח בסוריה, נאומו האחרון של יאיר לפיד בענייני חינוך, השד העדתי שהחיה אמנון לוי, חמישיית הגמר של "האח הגדול" וציורים אמנותיים בקצף של ההפוך (איך זה שייך בעצם? אה כן, זה תופס עכשיו באינסטגרם וגם שם יש לייק אז זה כנראה ממש מעניין). הסלט הזה כשלעצמו דווקא לא רעיון פסול. הקירות הווירטואלים, המילים הכי מחופשות ומדד הידיעות הכי מטוקבקות בכל זאת מסגירים משהו וההתייחסות לנושאים שעניינו את מרבית האנשים במהלך היום יכולה גם להיות פילטר מעניין. לפחות יותר מהתוכן השיווקי שמשודר בשידורים חוזרים בהמשך הלילה. אבל כשהשימוש במדדים האלו שהמאה ה-21 העניקה לעורכי הטלוויזיה הופך להיות גם הדבר עצמו, השטחיות מרימה את ראשה. ה"טיפול" בכל אחד מהנושאים ש"עניינו אתכם" אתמול נע במחוזות הסגולים הנרחבים שבין הקיר של אמנון לוי לזה של נפתלי בנט. האם לכך ייחלו הגולשים שחיפשו בגוגל את צירוף המילים השד העדתי? לוויכוח בין אושרת קוטלר, אמנון לוי וגיא זהר על מי מהם מזרחי? או שמא המוני הגולשים שהתעניינו בנעשה בסוריה קיוו לשמוע את חוות הדעת המלומדת של יצרני מדורי הסאטירה השבועיים ג'ודי ניר מוזס שלום ורני רהב? כנראה שלא. באופן תמוה בזמן שהנושאים המקומיים החמים ברשת מטופלים באמצעות קריינות רצף של סטטוסים ביזאריים, דווקא הנושאים החמים בחו"ל זוכים להסבר חדשותי קצר ותמציתי.ההבדל בין השטחיות שבה אפשר להתייחס למה שקורה פה לבין הרצינות שתובע מה שקורה שם ניכר גם על הפנים של בורנשטיין. כשהוא הקריא באותה נשימה את הסטטוס של נפתלי בנט ושל אזרח פשוט אחר בנוגע לטבח בסוריה, אפשר היה לשמוע את חוסר המשמעות והתוחלת בקול שלו ולהרגיש אותן על תנועות הגוף שלו. ואם גם הוא, שכל כך רצה להיות קול, לא מצליח להישאר קול כשהוא מעביר את האינפורמציה המיותרת הזו, למה שמישהו ירצה לצרוך אותה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ