שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"יום בחיי ראש הממשלה": הציבור מטומטם

אם לשפוט לפי התכנית שבו חבורת ילדים ליוותה את ראש הממשלה, נתניהו מעדיף שהציבור שלו לא יחשוב יותר מדי. ככה נוח לשלוט בו, ומשדר טלוויזיוני בו ראש הממשלה מרואיין על ידי ילדים, היא עוד תחנה בדרך לטמטום מוחלט

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל מסר, עכבר העיר

"ושוב נמוגו פניו של האח הגדול מהמסך ובמקומן הופיעו שלוש הסיסמאות של המפלגה באותיות גדולות ובולטות: מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח".ג'ורג' אורוול, "1984"איזה כיף זה לחיות בישראל ולא למשל, בצפון קוריאה; איזה יופי שיש לנו רשות שנייה לטלוויזיה ולרדיו שדואגת שנקבל טלוויזיה מנותקת מכבלי השלטון; איזה סבבה זה שיש תכנית כמו "יום בחיי ראש הממשלה". תודו שתמיד רציתם לדעת איך נראה יום בחייו של ביבי. כמו מריבה עסיסית בבית "האח הגדול", משימה מופרכת בתכנית "הישרדות" או פרק הדחה מותח ב"הרווק"; גם לתיעוד מצולם של חיי ראש הממשלה יש פוטנציאל רייטינג לא רע בכלל. ולמרות שאולי היה ברור שהיום הזה יגיע, תודו שמעולם לא שיערתם שהוא יגיע מהר כל כך – ראש ממשלת ישראל הוא כוכב ריאליטי.מלחמה היא שלום "יום בחיי ראש הממשלה" היא תעמולה פוליטית במסווה של תכנית שמספקת מבט אותנטי על חייו של ביבי. וכן, אפשר לקרוא לו "ביבי" כי "בנימין" זה רשמי מדי, וראש הממשלה שלנו הוא אחלה סחבק שבעולם. אחרי הכל, איזה עוד ראש ממשלה היה מוכן לפנות יום שלם כדי להסתובב עם חבורה של ילדים בטלוויזיה. בגין היה צנוע מידי, שרון היה ביישן מידי ורבין היה עסוק מידי בזוטות כמו לעשות שלום.  אבל לנתניהו לא בוער לעשות שלום. רטוריקת ה"אין פרטנר", והמשגל הנסוג ביחסי ההידברות עם הרשות הפלסטינית, מובילים למסקנה שנתניהו מעדיף מצב של מלחמה מתמשכת בעצימות נמוכה על פני שלום. את הילדים שנבחרו לבלות יום בחייו לקח ראש הממשלה במסוק צבאי לעיר הבה"דים והסביר להם ששם יקום הבסיס הצבאי הכי גדול בארץ. בפעם הבאה שאותם ילדים יגיעו לעיר הקסרקטינים, זה יהיה כדי להילחם במלחמה שלא הם בחרו להיות צד בה. יום אחד כשיתבגרו וינסו להסביר לעצמם את מקור הפער בין נוחות החיים בישראל לבין אומללות חיי שכניהם הפלסטינים, ממש כמו ראש הממשלה, אולי גם הם יגיעו למסקנה שמלחמה היא שלום. חירות היא עבדות תקראו לי תמים, אבל אני לא מאמין שעל הזכיינית רשת הופעל לחץ מצד השלטון כדי להלל את המנהיג העליון. ראש הממשלה שלנו הוא לא דיקטטור. ובניגוד למיצגים טלוויזיוניים אחרים הזכורים לנו מעידנים של שלטון ריכוזי, בתכנית "יום בחיי ראש הממשלה" לא היה זכר לאסתטיקה פשיסטית. אף דגל לא הונף ואף תותח לא ירה. לאורך השידור ביבי שיחק תפקיד של דוד אהוב וחביב. הילדים שמחו לשבת בחיקו והוא לימד אותם שיעור על חירות ועל קפיטליזם: בעולם של שוק חופשי, הכל עומד למכירה – גם אידיאולוגיה. כך ילדים הפכו לסחורה אידיאולוגית בשירות לשכת העיתונות הממשלתית וכך גם הפך ערוץ 2 לצעצוע התעמולה של ראש הזרוע המבצעת. כאן גרים בכיף. הילדים מתארחים במעון ראש הממשלה (צילום: קובי גדעון) כשהילדים הגיעו לביתו של ראש הממשלה, אחד מהם התפלא לגלות שהבית "נראה ממש צנוע". בסצנה אחרת, אחת הילדות ציינה את העיצוב הצנוע (אך המרשים) של לשכת ראש הממשלה. מעולם לא ביקרתי באף אחד משלושת בתי משפחת נתניהו כדי לאמוד את מידת הפאר בהם. אינני יודע אם הם מתאפיינים בצניעות. אני כן יודע דבר או שניים על עריכה מניפולטיבית. ואני יכול להסיק שנעשה מאמץ להבליט את צניעות אורחותיו של ראש הממשלה כדי לא לנקר עיניים של צופים שבשנות כהונותיו הספיקו לצפות בקו העוני מלמטה. בעולם של שוק חופשי יש יתרונות ויש חסרונות, תלוי מי אתה והיכן נולדת. עבור רבים מאזרחי המדינה, חירות השוק שבה דוגל ראש הממשלה, היא עבדות. בערות היא כוח הציבור הישראלי אוהב את המדינה. הוא אוהב גם את סמליה. אחד מהסמלים האלו הוא ראש הממשלה. לכן אין פלא שרשת נוקטת באותה אסטרטגיה החביבה על משרדי פרסום. ממש כמו תנובה ("לגדול בבית ישראלי"), דלתא ("ישראלי אמיתי לא אוהב להזיע"), אל-על, סלקום ואסם; הזכיינית משתמשת בגאווה הישראלית ככלי שיווק במטרה לגרוף רייטינג. אחרי הכל, מה יותר ישראלי מראש ממשלת ישראל. רשת וביבי מדברים באותה שפה של כסף ואינטרסים – דוגמא מובהקת למה שקורה כשהון פוגש שלטון. מקרה קלאסי של הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.אם לשפוט על פי התכנית, נתניהו מעדיף את הציבור שלו מטומטם. ציבור מטומטם הוא ציבור שנוח למשול בו, ומשדר טלוויזיוני בו ראש הממשלה מרואיין על ידי ילדים, היא עוד תחנה בדרך לטמטום מוחלט. ילדים זה אולי שמחה, אבל זה לא רביב דרוקר. ואתמול בתכנית לא היה מפתיע לגלות שאף אחד מהזאטוטים לא שאל את ראש הממשלה לאן נעלמו קצבאות הילדים, מה בדיוק קרה בבר און-חברון, מדוע שרה צעקה על העוזרת, ומה הסיפור עם פרשת ביביטורס. הרי הם בסך הכל ילדים. נבערים מתוקף גילם הצעיר, לא במקרה דווקא הם נבחרו להשתתף בתכנית. עבור ראש הממשלה שלנו, בערות היא כוח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ