שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

דווקא על המחיר האמיתי של צוק איתן אף ערוץ לא מעז לדבר

מצפייה בברברת על דו"ח המבקר אפשר להאמין שהמבצעים והמיני־מלחמות פה הם עניין ישראלי פנימי. שום פלסטיני מעזה לא נצפה על המסך, והסכסוך המדמם משתקף כסך הצהרות הפוליטיקאים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

שש עם סיון רהב־מאיר, ערוץ 2, 18:00

אז מה היה לנו: הקבינט ידע היטב על אימת המנהרות, או לא? או מעט מדי? ומה ידע? ומתי? ומה הורו לצה"ל לעשות? והאם היה הצבא מוכן למערכה הזאת? והאם הקבינט תקתק מערכה מופתית או לא תפקד כלל? ומי ניצח במלחמה, ביבי או בנט? או אולי יאיר לפיד?

גלנט באולפן ערוץ 2. להג אינסופי על דו"ח שטרם פורסם
גלנט באולפן ערוץ 2. להג אינסופי על דו"ח שטרם פורסם

כבר כמה ימים מתראיינים מי שהיו שרי הקבינט בזמן המלחמה האחרונה בעזה, וגם נושאי כליהם ועושי דברם, ביטחוניסטים מהוללים, תחת כל מצלמה ומיקרופון רענן, במאמץ מיוזע להציל את עצמם ממה שייכתב או לא בדו"ח המבקר שיתפרסם מאוחר יותר היום. בלי יוצא מן הכלל, כל הערוצים משתפים פעולה עם בעלי העניין ולא יכולים לעמת את ההצהרות עם מה שכתוב בדו"ח, שאסור לסכם אותו או לצטט ממנו לתועלת הצופה הנבוך.

גם ב"שש" ממשיכים בפרקטיקה: הנה מי שלא מתראיין, ראש הממשלה, בישיבת סיעת הליכוד שהופכת מדי שבוע למהדורת חדשות צפון קוריאנית: מנהיגנו מגבה את הצבא. אין שואלים את מנהיגנו כל שאלה, הוא לא מרשה, ולכן הצופה הנבוך אנוס לשאול את עצמו, אז הצבא פישל? לא הממשלה? אבל עמית סגל מחייך חיוך ידעני קטן וסיון רהב מאיר מהנהנת באנרגטיות מודגשת כדי להסביר שלא, הבעיה איננה הצבא. מי שסופג בדו"ח ביקורת יתרה הוא דווקא ראש הממשלה, אבל הנה יאיר לפיד שאומר שוב, שראש הממשלה טועה אבל לא צריך להתפטר. אמנון אברמוביץ, מצדו, מפזר כמה רמזים ומסביר שהיעדים לא היו ברורים, אלא שגם הוא, כמו כל הבוחשים והחופרים, לא יכול לומר לישראלי הנבוך מה התרחש פה ומדוע. לזכותם של עורכי מהדורת "שש" צריך לומר שלא גררו לאולפן את מצעד מבקרי המבקר.

קבורים תחת עודפי דיסאינפורמציה מטעם, בלי שום יכולת להיאחז בעובדה כלשהי, הצופים מאבדים עניין עוד לפני פרסום הדו"ח. לפני שבודקים אם הממ"ד מאורגן לסיבוב הבא, אנשים עדיין יכולים לשאול את עצמם כיצד, בכל הערוצים ותוכניות המלל, כולל בפאנל בהנחיית רהב־מאיר, לא מדברים על המחיר הבלתי אפשרי ששילמה האוכלוסייה האזרחית בעזה, ומשפחות החיילים שנהרגו, בגלל התנהגות כזו אחרת של עדת פוליטיקאים מסוכסכים עם עצמם.

ב"שש" ראיינו שוב את משפחת גולדין, רק כדי להזכיר את המחיר. שום פלסטיני מעזה לא נצפה על המסך. לפעמים אפשר להאמין, מצפייה בטלוויזיה, שהמבצעים, המערכות והמיני־מלחמות שמתרחשים פה הן עניין ישראלי פנימי. הסכסוך המדמם, כפי שהוא משתקף בתוכניות האקטואליה, אינו אלא סך כל ההצהרות שאפשר לחולל סביב טקסט שכל אות בו היא אות מתה עוד לפני שנחשף. לא שווה להתאמץ ולהבין. עוד יומיים שלושה, וגם הדו"ח ישקע בתהום ההדחקה והנשייה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ