"שלטון הצללים" של קלוגהפט לא החליטה אם היא דרמה ריאליסטית או טלנובלה

הסדרה "שלטון הצללים" של משה קלוגהפט ורם לנדס גולשת לבידור תמוה בניסיונה לחשוף את אחורי-הקלעים של הכנסת. המשחק האפקטיבי של כמה מהדמויות מציל את המצב

איתי שטרן
איתי שטרן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שחקני "שלטון הצללים". סקס עם העוזרת ונאום על קדושת הר הבית בדיון דחוף
שחקני "שלטון הצללים". סקס עם העוזרת ונאום על קדושת הר הבית בדיון דחוףצילום: אוהד רומנו / HOT

הסאטירה הישראלית, כפי שהיא מצטיירת מן המסך הקטן, מתקשה לעמוד בקצב ועוצמת האירועים הפוליטיים שמנפיקה כנסת ישראל. הח"כים ושרי הממשלה אומנם עומדים בתור כדי לזכות בדמות מוגזמת ב"ארץ נהדרת" אך בפועל, גם החקיינים הטובים של "ארץ" מתקשים להתחרות בפארסה הנשקפת ממהדורות החדשות. בסופו של יום, קלטת הצרחות של שרה נתניהו שווה אלף מערכונים אולפניים בכיכובה של עלמה זק. גם "פולישוק", שזהרה בחיוניותה הקומית וניסתה לשוות לפרלמנטר הישראלי הילה שלומיאלית וחלולה, נראתה לעתים דהויה ביחס לדמויות המחופפות שממלאות את המשכן. כעת מגיעה "שלטון הצללים" של "הוט" ותורמת את המבט שלה על חברי הכנסת, בעיקר דרך עוזריהם הפרלמנטריים.

רם לנדס, אחד מיוצרי הסדרה, הוא שחיין ותיק במי האפסיים של הפוליטיקה המקומית. כמי שהקים את חברת "החדשות" של ערוץ 2 ולאחר מכן גם את זו של ערוץ 10, הוא מכיר היטב את הפרלמנטר הישראלי, ולא פחות מכך — את עוזרו האישי, זה שלוחש על אוזנו, מעביר לו פתקים וסיכומים, כותב נאומים ומסדר קיזוזים. כעיתונאי רב-זכויות לנדס, שהפך בינתיים למפיק טלוויזיה, התמודד לא פעם עם הספינים שהגיעו למערכת החדשות שלו. משה קלוגהפט, תסריטאי הסדרה, פעל בצד המנוגד ללנדס, והוא כנראה תחבולן התעמולה הבכיר בישראל. מי שהביא את נפתלי בנט לכס שר החינוך ונודע כאחד המתסיסים הרעילים נגד השמאל בישראל, חתום על קמפיינים להשמצת "הקרן החדשה לישראל", ארגון מחאות "עממיות" שהביאו להפלת אהוד אולמרט, ושימש גם, כזכור, כיועץ סתרים לתמר זנדברג, באקט שאיים לקבור לה את הקריירה.

"שלטון הצללים", שיתוף הפעולה היצירתי של השניים, קושר בין המשקפיים הממזריים (ויש שיאמרו, המסוכנים) של קלוגהפט לאלו של איש הטלוויזיה לנדס. כך למשל, כשאנו נחשפים לעוזרת פרלמנטרית אמביציוזית (חן אמסלם בהופעה מוצלחת) שמנהלת רומן עם הבוס שלה, שר דתי וחובש כיפה, ניתן להבין כי אלו השתקפויות של אירועים ממשיים ממסדרונות הכנסת שטושטשו והורכבו מחדש. מנגד, כשבחור אנונימי (אביב אלוש) חסר ניסיון פוליטי מקבל תפקיד אצל חברת כנסת בכירה רק בגלל איזה נאום מוצלח שהוא שלף ביציאה מן השירותים, אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בטלנובלה יומית.

נרקח משאריות של "בית הקלפים"

סיפור המסגרת של הסדרה נטוע סביב פרשיית רצח שכמו נרקחה משאריות של "בית הקלפים", וזה מותיר טעם חמוץ של אילוץ הפקתי. ב"הוט" ביקשו 50 פרקים שישודרו על פני מספר שבועות, כדי להצמיד את הצופים למסך. קלוגהפט ולנדס, יחד עם חיים אביחיל ורז יובן, מצאו לכך פתרון באותו סיפור מסגרת ובכך החמיצו אפשרות להתמקד במי ששולטים בחיינו, אי שם מאחורי מזנון הכנסת.

קלוגהפט ולנדס יודעים היטב כי הדרמה הפרלמנטרית שיוצרים ומשקפים מדי יום עוזרים צעירים ואמביציוזיים, יכלה לספק כשלעצמה עלילה אפקטיבית על השיח התרבותי־פוליטי בישראל. במקום זאת, הם בחרו בתרחיש בידורי עם עלילות משנה תמוהות, כולל אחת על דמות שצריכה לצאת מהארון, וזה נראה דז'ה וו לטלנובלות מסוף המאה הקודמת. גם מופעי האירוח של ח"כים ושרים ממשיים במסדרונות הסדרה (מאיילת שקד ועד איתן כבל) לא מעלים את דרגת האמינות שלה. למעשה, הם רק מדגישים את התחושה שהתסריטאי הוא תמנון רב כוח במבוכי הכנסת, שיכול היה לבקש טובה קטנה מחברתו שרת המשפטים.

בניגוד לארון סורקין שיצר ב"בית הלבן" פרדיגמה הירואית של מוסד הנשיאות האמריקאי, או בו ווילימון שיצר את התשליל שלה ב"בית הקלפים", יוצרי "שלטון הצללים" לא לגמרי החליטו מה רוצה הסדרה שלהם להגיד על הפרלמנט הישראלי. האם הם מוכנים לבעוט בו עד שיתגלה במלוא כיעורו, או שביקשו דווקא לרומם את יוקרתו מבעד לקרקס הרומנטי. ראיון שהעניק קלוגהפט ל"ידיעות אחרונות" ובו טען כי יצר את הסדרה כדי למשוך צעירים אל העשייה הפוליטית, רומז כי האפשרות השנייה היא הנכונה. ההוכחה לכך ניתנת מן הסתם בפרק הראשון בסדרה, המדלג בין סצינת סקס נועזת לצילום עילי של הר הבית. קלוגהפט, אם כך, בהחלט עלה פה על משהו. אחרי הכל, אילו הצעות עבודה היום כוללות אפשרות לשכב עם העוזרת שלך, להישאר מלך העולם וגם לנאום על קדושת הר הבית בדיון דחוף במליאה?

"שלטון הצללים" היתה צריכה לעבור חיתוך ועריכה מחדש, ולצאת כסדרה עמוקה יותר — אפלה או לחילופין מצחיקה. עם זאת, הבחירה להפוך אותה לפמפלט בידורי לא הרסה אותה לחלוטין. תצוגת המשחק של תום אבני (שמתהדר כאן בזקן מטריד במיוחד) וחן אמסלם מותירה לצופים אופציה של צפיית בינג' בסוף היום. גם אביב אלוש, שמשחק כאן עיתונאי־לשעבר שהופך לעוזר פרלמנטרי, משתחל לתפקידו בטבעיות יחסית. בולט מעל כולם עירד רובינשטיין, המגלם את השר הדתי הנכלולי שבוגד באשתו ומצליח להישאר חינני למרות הכל.

גלריית הדמויות הזאת היתה ראויה לתסריט משמעותי יותר מזה שנוצר ל"שלטון הצללים". כנראה שניאלץ לחכות לספין־אוף שקלוגהפט עוד יכתוב יום אחד ל"נטפליקס" על "בית הקלפים" הישראלי. בינתיים, קיבלנו עוד תוכנית בידור שתרדים אותנו אחרי מהדורת החדשות המדכדכת.

"שלטון הצללים", הוט, א'—ד', 20:15

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ