${m.global.stripData.hideElement}

 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סיפורה של שפחה" 2, פרק סיום העונה: לא בלי בתי

חרף התסכול מהחלטות עלילתיות שהצעידו את הדמויות במעגלים, "סיפורה של שפחה" סיפקה סיום אמין לעונה איכותית ומאתגרת לצפייה, בה לחופש יש מחיר, הגברים בשיכרון כוח והאמהות מלאות חמלה

26תגובות
ג'ון (אליזבת' מוס) ב"סיפורה של שפחה". לחופש נולדה
Hulu

פרק סיום העונה השנייה של "סיפורה של שפחה" יותיר מאחוריו צופים חלוקים. בדומה לעונה כולה, שנדרשה להצדיק את קיומה לאחר שסיימה להתבסס על המקור הספרותי, גם הפרק האחרון היה צריך להצדיק את הסבל והתשישות הרגשית שקדמו לו. ואכן, חרף התסכול מהחלטות עלילתיות שהתגרו בצופים והצעידו את הדמויות במעגלים, "סיפורה של שפחה" הצליחה לספק סיום ראוי לעונה שאפתנית ועשויה היטב. יותר מכל, העלילה לא החניפה לרחשי ליבם של הצופים, ונותרה נאמנה לכל אורך הדרך לדמויות ולעולם שבמרכזה.

צופים רבים וודאי ניגשו למלאכת הצפייה בפרק במחשבה שאם ג'ון לא מסיימת אותו כשהיא פיזית על אדמת קנדה — אין סיכוי שיחזרו לעוד עונה של "סיפורה של שפחה". אבל ההחלטה להישאר ולהציל את האנה מתבקשת, משכנעת והולמת את כל מה שאנו יודעים על ג'ון. בנקודה הזו של הסיפור, היא זכתה לראות את בתה ולגלות שהיא זוכרת אותה היטב. בלב שבור היא התמודדה עם שאלתה "למה לא ניסית למצוא אותי? למה לא התאמצת יותר?". כשג'ון מסתתרת בשדה עם התינוקת ניכר שהיא נוטה לברוח ולהשאיר את גלעד מאחור, ואולי אף חושבת שתוכל להשפיע על נפילתה כשתספר את סיפורה בקנדה (אם כי לוק ומוירה לא הצליחו להוציא אותה משם, וגם פרסום המכתבים לא הפיל את גלעד).

מתוך "סיפורה של שפחה" עונה 2, פרק סיום העונה - דלג
מתוך "סיפורה של שפחה" עונה 2, פרק סיום העונה

מה שמכריע את הכף הוא הגעתה של אמילי. לפתע, לג'ון יש הזדמנות להציל את התינוקת ולהפקיד אותה בידי אשה שהיא יודעת שתדאג לה בחירוף נפש. אמילי היא גם זו שיכולה להשמיע את קולה ולספר עוד לעולם על הגיהנום שהוא גלעד. וכך, ג'ון חופשייה, במסגרת אפשרויות הבחירה המצומצמות והקשות שיש בידיה, להחליט להישאר. לעומת ניסיון הבריחה הקודם שלה, הפעם זו ההחלטה שלה להישאר מאחור, וזהו חופש בחירה משמעותי. קל להבין מדוע ג'ון פשוט לא יכולה להניח להאנה לגדול במקום כזה. עכשיו, כשהיא יודעת את שמה בגלעד ואת שם המשפחה שמגדלת אותה, גם יש בידה קצה חוט. אם עליה "להתאמץ יותר" ולהקריב את עצמה בניסיון להצילה — כך יהיה.

אמא חדשה

ג'ון אמנם מהווה את לב הסדרה, אבל זו היתה העונה של סרינה. היכולת לייצר אמפתיה לאשה כמו סרינה לאחר שחזינו בה שותפה לאלימות, אונס ופשעי מלחמה לפני ואחרי הקדמת גלעד, טמונה בכתיבה ובמשחק הנפלא של איבון סטרהובסקי. לאורך כל העונה היוצרים הקדישו זמן ומחשבה כיצד להאיר את הצדדים השונים בדמותה, והשכילו להפוך אותה להרבה יותר מ"נבל" שטוח ומאיים (את התפקיד הזה ממלא בטבעיות פרד). אחרי שסרינה היתה שותפה לאונס וחטפה מג'ון את התינוקת, היה נדמה שדמותה שוב הושטחה. אבל הכתיבה הזהירה והמשכנעת גרמה לכך שג'ון, למרות הכול, עדיין מגלה כלפיה אמפתיה ואיתה גם הצופים.

אמילי (אלקסיס בלדל) בפרק סיום "סיפורה של שפחה". תספר לעולם על הגיהנום של גלעד
Hulu

בפרק הסיום מתגלה שהאימהות שינתה את סרינה. לאחר ההוצאה להורג של עדן, הגילוי שאביה היה זה שהסגיר אותה ושפרד משבח אותו על מעשיו, מחלחלת ההבנה שניקול התינוקת לעולם לא תהיה בטוחה. חרף כל מה שעברה, סרינה היא עדיין אשה מאמינה, הן באלוהים והן בערכי גלעד. היא מבינה את הסכנה שבחוסר היכולת לחנך את בתה על ברכי האידיאולוגיה הדתית אם לא תוכל לקרוא. אולי היא גם חושבת שלימוד קריאה יאפשר לילדות של גלעד להחכים, להתפתח ולקרוא בעתיד ספרים נוספים (בהם הספר שהיא כתבה) שיסייעו להן לעצב את העולם שבו הן חיות.

כשסרינה מגיעה למועצה ומזמינה את יתר הרעיות לעמוד מאחוריה, היא תובעת מחדש את קולה ואת קולו של אלוהים לצדה. היחס הסקסיסטי והמבטל לו היא זוכה מרגע שהיא נכנסת ("שכחת את ארוחת הצהריים שלך היום, ווטרפרד?") גורם לה להעז ולקרוא. אלא שסרינה, עם כל יכולתה האינטלקטואלית, עדיין לא הפנימה שלמתרחש בגלעד אין שום קשר להיגיון, אנושיות או אידיאולוגיה דתית. גלעד היא גברים שקיבלו כוח ולא מוכנים לוותר על טיפה ממנו. הדת, או התקנון שלכאורה מאפשר להציע שינויים לחוק, הם רק למראית עין. ברגע שסרינה ממרה את פי הגברים, ואף מאיימת עליהם ביכולתה להנהיג את כל הרעיות, עליה להיענש. היא משלמת בכריתת הזרת, ויודעת שמכאן והלאה בעיני יתר הרעיות היא תהיה דוגמה לאיך אסור להתנהג.

סרינה (מימין). האימהות ריככה אותה
Hulu

הרגע שבו היא תופסת את ג'ון מנסה לברוח עם התינוקת ומחליטה להניח לה ללכת הוא רגע שיא מספק שנבנה באופן מוקפד כל הדרך אליו. היא מוכנה להקריב את הדבר היחיד שרצתה אי פעם כדי להבטיח עתיד טוב יותר לתינוקת. "אני יודעת שאת אוהבת אותה, את יכולה לעשות את זה", אומרת ג'ון. "שהאל יברך אותך", נפרדת סרינה מניקול. למרות כל המעשים הנוראיים שעשתה, זהו רגע מרשים של שינוי והבנה, שמתכתב עם רוח הסולידריות הנשית שמנשבת סוף סוף בפרק. גלעד עשתה הכול כדי להפריד בין נשים, לגרום להן לחשוש זו מזו ולרדות זו בזו, אבל הדרך היחידה לשינוי חברתי טמונה תמיד בסולידריות. הרעיות, השפחות, המרתות — כולן מבינות שהן רק ימשיכו להפסיד ושהבנות שלהן תהיינה מובסות ומשועבדות עוד יותר. אף שהפרק קצת "מאכיל בכפית" את התובנה הזו, יש ערך ויופי רב בנשים שמתאגדות יחד,

כוחה של סולידריות

מבצע הבריחה, גם אם לא אמין לחלוטין, היה גם כן מרגש. המרתות, שחיות בנוחות יחסית בלי להיאנס ובלי לגרוף פסולת גרעינית, הן אלה שמחליטות לסכן הכול. מסלול הבריחה שהן יוצרות נשען על הקרבה ואמפתיה מאשה אחת לאחרת. ריטה אף רומזת לכך בתחילת הפרק, כשהיא אומרת לג'ון על עדן "הייתי צריכה לנסות לעזור לה".

החיבור לגילוי שמפקדה של אמילי מכפר על חטאיו ועל חלקו בהקמת גלעד באמצעות הברחת שפחות, היה חפוז ופחות משכנע. בכל זאת, ייתכן שהוא זה שמנהיג המחתרת ויש מספיק רמזים לכך שתכנן להבריח את אמילי בהמשך (אשתו מדברת על שפחות ברבים ואומרת "אני אף פעם לא מספיקה להיפרד מהן"). אלא שהרגע שבו אמילי דקרה את לידיה גרם כנראה לו ולמרתה שלו לצרף אותה לתוכנית הבריחה.

פרד (במרכז). מציע הצעה שאפשר לסרב לה
Hulu

צורם גם כן גילוי הכיתוב "אל תתני לממזרים לרמוס אותך". זו החלטה עלילתית פואטית אבל מיותרת, ולא תואמת את המהירות שבה היה על ג'ון להימלט. ולמרות זאת, המבט על פניו של פרד האלים, האפל והשונא נשים, הוא בונוס רגשי מתגמל. הוא מצטרף לרגע המספק שבו ניק מאיים עליו, לסטירה שקיבל מג'ון ולתגובתה "לך להזדיין, פרד" אותה נתנה לו בעקבות ההצעה לסקס, בתמורה למגורים בבית המסויט ולמפגשים שוברי לב עם האנה. אלא שפרד יודע שלג'ון לא כל כך פשוט לסרב לו. "תחשבי על זה", הוא אומר. ג'ון היתה יכולה להשלים עם גורלה, ולכל הפחות לחיות לצד התינוקת ולראות את האנה. אבל אז תזכה רק בפירורים של חיים ושל צלם אנוש ולא תעשה דבר לשנות את המציאות שהבנות שלה יגדלו אליה. התנגדותה להצעה של פרד משלימה את ההחלטה שלה להישאר מאחור ולהילחם. הפעם עם בני ברית ממשיים שיסייעו לה במאבק.

בין בדיה למציאות

העונה השנייה של "סיפורה של שפחה" היתה מבוימת, משוחקת ומצולמת לעילא, אבל גם לא פשוטה לצפייה. הדבר המצמרר ביותר בה הוא הקירבה המטרידה שלה למציאות הנוכחית. בדומה לפלאשבק לעברה של אמילי באקדמיה, במאי האחרון מורה בטקסס הועברה מתפקידה לאחר שהראתה לתלמידים תמונה שלה עם בת זוגה. העיסוק בשליטה של נשים בגופן עבר גם הוא מן המסך למציאות, כשאיווה העבירה חוק שאוסר על ביצוע הפלה מרגע בו ניתן לזהות את הפעימות הלב של העובר, וגם פיצוץ ביחסים הדיפלומטיים של ארצות הברית וקנדה ארע בסדרה וגם במציאות. יתר על כן, אחד משיאי העונה היה בתיאור הפחד, הכעס, חוסר ההבנה והאהבה של ילד להוריו שנלקחו ממנו — כשברקע ממשל טראמפ מפריד בין הורי מהגרים וילדיהם.

"סיפורה של שפחה" רחוקה מלהיות סדרה תיעודית, אבל היא מבוססת על אירועים היסטוריים. מי שחושש לצפות בה ורומז שכל עיסוק בסבל או שעבוד הוא פורנו אלימות ופטישזציה של דיכוי, משטיח שלא בצדק את הסדרה ובוחר להסיט את המבט לא רק מהמסך אלא גם מהמציאות. במילותיו של יוצר הדרמה, ברוס מילר, שהתראיין ל"הפינגטון פוסט" באפריל האחרון: "אני תמיד מרגיש שהסדרה מעניקה תקווה כי העולם שלנו כרגע הוא לא גלעד. היא גורמת לי להרגיש שוואו, אם שלפרד יכולה לנקוט עמדה ולנסות לשנות דברים בעולמה, מה אני שיושב על הספה? אני אמור להיות מסוגל לשנות את הדברים בעולם שלי".

"סיפורה של שפחה", ימי חמישי בהוט HBO ובהוט וי־או־די



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#