סשה ברון כהן המציא דמות של לוחם ישראלי, וזה מבריק כמו שזה עגום

"מי זו אמריקה?", פרק 1, יס וי־או־די

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ברון כהן כ"ערן". על ישראל אפשר להאמין הכל
ברון כהן כ"ערן". על ישראל אפשר להאמין הכלצילום: yes
שני ליטמן
שני ליטמן

התוכנית החדשה של סשה ברון כהן היא סאטירה שנונה ומצחיקה מאוד על ארה"ב, אבל את הרסיסים הכואבים ביותר חוטפת דווקא ישראל. כהרגלו, ברון כהן מתחזה לארבע דמויות שונות, שכל אחת מהן אמורה לחשוף טפח מביך של אמריקה. הוא מתחיל כתומך הקונפדרציה, בילי ואן רדיק, שמפעיל אתר חדשות שמספר את ה"אמת". הוא מראיין את המועמד לשעבר לנשיאות ארה"ב, ברני סנדרס, על תוכנית ביטוח הבריאות של אובמה, ומצליח להדגים באופן חד איך בעידן הפייק ניוז, אפילו חוקי האריתמטיקה הפשוטים יכולים להיות נושא לוויכוח.

החלק השני הוא ארוחת ערב אצל זוג רפובליקאים "שסובלים מפריבילגיות לבנות". ברון כהן מגיע אליה כד"ר ניירה קיין אנדצ'לו, "גבר סיסג'נדר לבן הטרוסקסואלי, ועל כך אני מתנצל". אנדצ'לו שואף לאתגר את תפקידי המגדר המסורתיים ולכן אוסר על בנו להשתין בעמידה. המראיין הוא המוגחך העיקרי, אם כי גם הנכונות של הזוג המארח לבלוע כל התנהגות מופרכת שהוא מספר עליה (למשל שלאשתו יש מאהב דולפין) בארשת רגועה (אל תשפוט, נוזפת האשה בבעלה) מעידה על הצביעות העמוקה של הנימוס המיושן, גם בעידן הפוסט פוליטיקלי קורקט. בדמות השלישית, האסיר המשוחרר ריק שרמן, שיוצר אמנות בעזרת הפרשות גופו, חוזר ברון כהן לפרובוקציות מתחום הגועל.

הדמות הרביעית, המבריקה מכולן, היא ערן הלוחם הישראלי. במבטא ישראלי חצצי מדי ולסת מרובעת, ברון כהן מציע תוכנית להכשרה לשימוש בנשק חם לילדים "מגיל 14 ועד גיל 3", כי למה לחמש את המורים ולא ישר את התלמידים? הוא מצליח לגרום לכמה סנאטורים לומר למצלמה דברים בזכות הרעיון. הרי התיקון השני לחוקה, זה המאשר נשיאת נשק, לא כלל הגבלת גיל.

כדי להבין באמת את הנקודה הישראלית, צריך לצפות לא רק בתוכנית של ברון כהן, אלא גם בראיון של חבר הקונגרס הרפובליקאי לשעבר ג'ו וולש ל–CNN, שבו הוא מסביר איך הצליחה הפקת התוכנית לגרום לו לדבר על היתרונות של תוכנית אימונים לשימוש בנשק לפעוטות. וולש סיפר שהוטעה לחשוב שהוא מקבל פרס מערוץ טלוויזיה ישראלי בשל היותו תומך ידוע במדינה. לרגל קבלת הפרס הוא הוזמן לראיון, שבו סופר לו שתוכנית להכשרת ילדים ללוחמה כבר קיימת בישראל, ומכיוון שהישראלים בעיניו תמיד צודקים, הוא הביע התפעלות מהרעיון. וולש, יאמר לזכותו, רצה לספר שעבדו עליו, אבל אמר גם שיקבל בספורטיביות את הבדיחה על חשבונו.

מה שנחשף בראיון ובסאטירה של ברון כהן, היא העובדה שהמיליטריזם של ישראל נחווה על ידי אוהדיה כאחת מתכונותיה המקסימות, וגם שעל ישראל אפשר להאמין הכל, כולל שהיא מאמנת בני שלוש לירות בתת־מקלע. מצד שני, לפני כמה שבועות דווח שקייטנה בתל אביב יצרה תוכנית ברוח אימונים צבאיים לילדי בית ספר יסודי. בישראל ובארה"ב איכשהו המציאות תמיד עוקפת את הסאטירה בסיבוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ