בראיון עם המחבל היהודי אפשר לראות את החברה הישראלית עם המכנסיים למטה

הראיון עם יצחק גבאי בערוץ 20

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוגל אלפר
רוגל אלפר

הראיון עם המחבל יצחק גבאי, שהורשע בהצתת בית הספר הדו-לשוני בירושלים לפני ארבע שנים, כבר הוקע לא רק על-ידי הפיד השמאלני, אלא גם על ידי אנשי תקשורת ימניים בכירים כאראל סג"ל ועמית סגל. ערוץ 20 התנצל, התנער, גינה וערך בירור. לכאורה הנושא מוצה. אבל זהו, שלא. באולפן ערוץ 20 נכחו בעת הראיון חמישה גברים יהודים כולל גבאי עצמו, אחד מהם (ארי שמאי) שמאלני. הם דנו במעשהו של גבאי.

האווירה היתה עולצת ממש. אפשר אף לומר, מאושרת. הם צחקו והתבדחו. מעשהו של גבאי חמור. הוא הצית בית ספר. לו היה יושב באולפן מחבל ערבי שהורשע בהצתת בית ספר, הגברים היהודים לצדו לא היו צוחקים ומתבדחים עימו. הם היו נוהגים כלפיו בעוינות ובמשטמה. האווירה באולפן שיוותה למעשה ההצתה אופי של בדיחה פנימית בין יהודים. שכן גבאי איננו רק מחבל מורשע. הוא גזען. בדיוק כמו הקו קלוקס קלאן. על קירות בית הספר רוססו הכתובות "מוות לערבים", "כהנא צדק", "אין דו קיום עם סרטן" ו"די להתבוללות". יש לזכור כי שרת התרבות והספורט מירי רגב כינתה בעבר את מבקשי המקלט הסודנים "סרטן". "סרטן" זה שם ללא-יהודים במדינת הלאום היהודית, שכבר לא מגדירה עצמה דמוקרטית.

גבאי הוא גזען לאומני אלים. בראיון אמר כי במעשה ההצתה ביקש לעורר תרעומת ציבורית נגד תופעת ההתבוללות עם ערבים. תרעומת כזו נפוצה מאוד בקרב הציבור היהודי במדינת הלאום היהודי, ראו התגובות הגזעניות לחתונת לוסי אהריש עם צחי הלוי. דעותיו של גבאי הן מיינסטרים בקרב יהודים בישראל, הן מקובלות בממשלה ומקובלות ברחוב: ערבים וסודנים הם סרטן, התבוללות איננה לגיטימית. ואם הלחימה עכשיו בעזה תתפתח למלחמה, "מוות לערבים" תחזור שוב להיות קריאה שגורה בחוצות, ולא רק ביציעי אוהדי בית"ר.

הבעיה של החברה הישראלית עם גבאי איננה דעותיו. דעותיו הן בגדר נורמה. ואין ספק שערבי שהיה מבצע מעשה זהה, ומרסס כתובות "מוות ליהודים" ומכנה את היהודים "סרטן", היה מקבל במדינת הלאום היהודי עונש חמור בהרבה מזה שנגזר על גבאי. גם מעשהו של גבאי, שעליו הגן הסנגור הפשיסט איתמר בן-גביר, התקבל בקריצה ונענש במכה בטוסיק.

הבעיה של הנהלת ערוץ 20, של סגל את סג"ל ושל כל המיינסטרים הישראלי עם גבאי היא מיאונו לייפות את הגזענות הלאומנית האלימה. הוא לא מדבר יפה. הוא לא מכבס מלים. אינני יודע במה שונות מהותית דעותיו של האיש מאלה של סג"ל את סגל. לאומנות קיצונית וגזענות הן מכנה משותף רחב כאן. גם ההשתוקקות לראות ערבים מתים. הבעיה היא בסגנון. סגל משדר בערוצים שהתפצלו מערוץ 2 ובגל"צ, סג"ל בדרכו לתאגיד ומשדר ב-103. המיינסטרים אוהב את הלאומנות הגזענית שלו עטופה בקצת צמר גפן. ואילו גבאי מלופף בקונצרטינה ואפילו בערוץ 20 אי אפשר לראיין אותו, כי הוא מסרב לשחק את המשחק.

גבאי כה חסר טקט, עד שאפילו פרקליטו איתמר בן-גביר, הכהניסט המתלהם, נאלץ להסות אותו במהלך הראיון ולהזכיר לו שעליו להצהיר שהוא מתחרט. כלומר, להזכיר לו לשקר. הבעיה איתו היא שאינו יודע לשקר. לא כי הוא כזה איש של אמת. סתם לא מתוחכם, לא מבין דקויות, ילדותי, קצת טמבל. גבאי לא יודע לשלם מס שפתיים לדמוקרטיה. אבל הוא לא שוליים ולא סהרורי. לא קומץ. הוא אומר בגלוי מה שחכמים ומתוחכמים ממנו אומרים בלב.

גבאי איננו סרטן במיינסטרים הישראלי. האופן שבו התבדחו עימו יתר הנוכחים באולפן מעיד על שפה משותפת, ערכים משותפים, השקפת עולם משותפת. הוא בשר מבשרו של המיינסטרים, חלק מהגוף עצמו. רק חלק שאמור להיות מוצנע. פתאום בראיון בערוץ 20 הוא התפלק החוצה. לראות את הראיון הזה זה לראות את החברה הישראלית עם המכנסיים למטה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ