רוגל אלפר
רוגל אלפר
עינב כרמי מניר עם. בכל צפייה בו משתחזרת הטראומה, וצריך לשמר אותה
עינב כרמי מניר עם. בכל צפייה בו משתחזרת הטראומה, וצריך לשמר אותהצילום: צילום מסך קשת 12
רוגל אלפר
רוגל אלפר

ביממה החולפת הפגינה החברה הישראלית כהרגלה צורך בלתי נשלט לשחזר את הטראומות שלה, לחיות אותן מחדש, לחוות אותן שוב ושוב — כי היא מכורה להרגשה שהיא קורבן טהור, תמים וצודק. גם אירוע שהוא בסך הכל נקודתי, מוגבל בהיקפו, תחום ופשוט — כמו נפילת הטיל על בית משפחת וולף במושב משמרת — עבר איזה פירוק מופרע לגורמים אינסופיים, הסתעפות בלתי פוסקת לפרטי־הפרטים של ההתרחשות. זאת באמצעות חיתוך החלקיקים שמהם היא מורכבת לתת־חלקיקים והגבהת הרזולוציה במגמה לגלות עוד ועוד שכבות, לא לתת לתקרית לגווע.

קשה, קשה להרפות. מאב המשפחה נגבו עדויות רבות בתקשורת. פעם אחר פעם התבקש לשחזר את האירוע לא רק בשלמותו, אלא במושלמותו, באיזו דרגת שלמות אידאית־ספרותית. מה שמע, עשה וראה. איך הרגיש לפני ובמהלך ואחרי ועכשיו. ועכשיו. זרם התודעה הקודח גרף לתוכו גם את נקודות המבט של השכנים. האובססיה הלכה ותפחה וקיבלה חיים משל עצמה.

למחרת סופק דלק להתמכרות בסרטון שהעלתה לאינסטגרם תושבת צעירה מקיבוץ ניר עם בשם עינב כרמי, ובו תיעדה עצמה במשך כחצי דקה מכורבלת בפחד במיטתה, מחבקת את כלבה, בוכייה, בזמן שמסביבה נשמעו הדי שיגורים ויירוטים של כיפת ברזל. ניב רסקין הכריז שהסרטון עושה לו צמרמורת ושהוא מתקשה להפסיק לצפות בו. לדבריו, הוא צפה בו ארבע פעמים, ובמהלך הראיון עם כרמי ביקש לצפות בו פעמיים. הסרטון מתעד את כרמי ברגע טראומטי. בכל צפייה בו משתחזרת הטראומה. בראיון התבקשה כרמי לשחזר את רגשותיה ואת מחשבותיה בזמן האירוע המתועד בסרטון. העיסוק המופרז של רסקין בסרטון כבר הגיע לממדים קומיים. הוא כאילו התאהב בחוסר אונים ובזעקה לעזרה שכרמי ייצגה.

הפאנל שראיין את כרמי חש, כמובן, צורך להיכנס איתה לרזולוציה גבוהה יותר — שהרי גם האירוע הזה מוגבל מאוד. מדובר בחומר גלם מתכלה, ויש צורך לשמר אותו. אז היא נשאלה איך מרגיש הכלב שלה ומה הוא מבין, לדעתה, והאם היא מבחינה בין פיצוץ שמקורו ביירוט של כיפת ברזל לפיצוץ של נפילת רקטה. במקרה של כרמי, מה שמתועד הוא החרדה עצמה. אין פגיעת רקטה. לא קורה לה כלום. היא אינה גיבורת היום בזכות משהו שקרה לה, אלא בזכות משהו שהרגישה ונכונותה לתעד אותו, לשתף ולדבר. הלחימה בעזה, שלטון חמאס, המצב ההומניטרי שם (שבהשוואה אליו מובן שתנאי הקיום של כרמי מעולים) — כל אלה נהפכו מעיקר לטפל, נמוגו ברקע, התפוגגו. מה שחשוב זה איך היא מרגישה, ואפילו איך היא נראית בלי איפור. גם זה נדון. כי זו המלחמה כפוסט שעושים לו לב, סממן של חברה נרקיסיסטית ורקובה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ