"האזרח גואטה": תחילתה של גרילה חברתית־פוליטית חשובה

בפרק הבכורה של הדוקו־גרילה החדש שמובל על ידי חבר הכנסת לשעבר יגאל גואטה בחן, הומור ומתוך אהבת אדם עצומה, עולה תמונה שצריכה להוציא אנשים לרחובות שוב. אריאנה מלמד לא מתכוונת להחמיץ אף פרק

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יגאל גואטה ב"האזרח גואטה". דברים שאפשר לראות רק ב"כאן"
יגאל גואטה ב"האזרח גואטה". דברים שאפשר לראות רק ב"כאן"צילום: צילום מסך
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

בשתי מלים: "כוכב נולד", אבל זה לא מה שחשוב ב"האזרח גואטה" שפרק הבכורה שלה שודר אמש ב"כאן". אם גם בפרקים הבאים בסדרה יתרחש על המסך מסע מרתק לתוך נבכי ההון־שלטון בישראל, כשחבר הכנסת לשעבר יגאל גואטה מוביל אותו בשמם של אזרחים דפוקים ומושתקים, תיווצר פה תוכנית גרילה חברתית־פוליטית חשובה, משובחת — ומעוגנת בפרדוקס. רק "כאן" יכול כיום לשדר דבר כזה, כי רק בתאגיד השידור — לעת עתה — אין תלות מצמיתה במפרסמים.

אי אפשר להעלות על הדעת משדר בערוצים המסחריים בו חושפים את ערוותם של בכירי הבנקאים בישראל, בו מנכ"ל בנק הפועלים אריק פינטו נתפס במצלמה כשהוא מאיים "לעשות תוכנית עליך ועל החברים שלך". נראה לכם שרני רהב, יחצ"ן בנק הפועלים, ירשה שדבר כזה יקרה בערוץ בו הוא גם מככב בערב שבת? ובינינו, למי כבר אכפת במסחריים מהזקנה הזאת בכסא הגלגלים, שחיה מפנסיה זעומה וביטוח לאומי, מחוברת למכשיר חמצן, שהבנק גובה ממנה עמלה של 55 שקלים על תשלום של מאתיים שקל בהוראת קבע, שבוטלה, וגם על הביטול שולמה עמלה?

אז יגאל גואטה דוחף את כסא הגלגלים במסדרונות השיש של הבנק, ומנכיח בתוכו ועל המסך בשיחות עם אחרים. כולם אזרחים דפוקים, טרף קל לרעבתנות תאגידית ולכוח מצמית של בכיריה. הוא גם פותר בעיות בכוח המצלמה שאיש אינו מעוניין בה. יש לו מניירות וצורת חשיבה של מאכער שוחר טוב, פרי נסיונו הרב בש"ס בתפקידים מוניציפאליים, ניהוליים ופוליטיים. הוא מדבר כטריבון עממי, רהוט ובגובה העיניים ולפרקים מצחיק מאוד. ניכרת בו תשוקה לעשות טוב. עד כאן, עוד תוכנית צרכנות מצפונית רווית זעם ודחקות, אלא ש"האזרח גואטה" שואפת להרבה יותר, ובפרק הראשון ששודר אמש מצליחה לעמוד ביומרות שלה באופן מרשים, מעורר הערכה ובעיקר תקווה לסוג של שינוי, אם רק תצליח לפרוץ את מחסום הרייטינג החד־ספרתי שבו כלואות מיטב התוכניות של התאגיד.

מתוך "האזרח גואטה"

"האזרח גואטה" היא דוקו־גרילה קלאסית, מייקל מור פינת מיקי רוזנטל, לפני שהידרדר לפוליטיקה. אבל היא גם יותר מכך. חמוש בצוות הצילום שלו, גואטה מציג תחילה תעודת זהות בנוסח הריאליטי: חרדי וח"כ לשעבר שסולק ממפלגתו כי השתתף בחתונת אחיינו ההומו, איש משפחה חובב סעודות דשנות ("אנחנו משפחה של הפרעות קשב והפרעות אכילה", הוא מעיד), ואזרח שאכפת לו: הוא לא מדווח שהתגלה אחרי הפרישה מש"ס ככוכב רדיו, סיידקיק למגישים מעונבים ביומני חדשות, דעתן בלתי נלאה ומלבב מאוד בלהג חד, חכם, בגובה העיניים. הוא טריבון עממי קלאסי שמזכיר, כמובן, את ז'וז'ו אבוטבול — אבל רק מפני שהתקשורת עדיין לא השכילה לפתוח את האולפנים למזרחים באופן שוויוני. בניגוד לאבוטבול, ב"האזרח גואטה" יש לח"כ לשעבר משימה מוגדרת: לחשוף את מוקדי הכוח וגם את העוולות שהם מבצעים כלפי ציבורים גדולים מאוד, בלי הנחות ובלי רחמים.

וכך מתקבל שיעור מרתק, חכם ונגיש לכל בשאלה, מדוע דופקים הבנקים בישראל את משקי הבית הקטנים בעוד שהם מיטיבים עם הטייקונים. גואטה יוצא ללמוד, באמצעות סינקים קצרים ובהירים מפי כלכלנים ועיתונאים, מה לעזאזל קורה פה, וכיצד הריבית שהאזרח האלמוני משלם לבנק גבוהה פי חמישה מזו שמושתת על טייקונים. הוא מבהיר את העובדות וגם את הסיבות ליצירתן: הבנקים נוקבים ב"סיכון" בהלוואות. אבל מתברר שהסיכון, והריביות הגבוהות בגינו, הם בכלל באירופה. מעלימים מאיתנו מידע, ומישהו מרוויח מזה בגדול.

גואטה יוצא לבדוק מה פושט הרגל אליעזר פישמן הרוויח, ובסצינה מדהימה בעוצמתה, ניצב מול שער המתכת הנעול שמאחוריו מסתתרת טירתו של פישמן בסביון, לוכד במצלמה מכונית עתידנית ויקרה להחריד שכמוה, הוא מודה, לא ראה מעולם, ומדבר עם פישמן באינטרקום. שיחה ארוכה. מתוכה עולה שפישמן ממשיך לצפצף על כולם, שהוא אכן נהנה מריבית נמוכה באופן שערורייתי ומעוד ועוד הלוואות־מינוף, מתגאה בכך שאת הדירות — הטירות — של ילדיו לא יצליחו לקחת ממנו, וכמובן — לא פותח דלת. מול שערי ההון, מצייר גואטה תמונה שצריכה להוציא אנשים לרחובות שוב, בזעם גדול יותר מכל מחאת מילקי או קוטג'.

הסצינה הטרידה אותי. היא היתה מושלמת. יותר מדי מושלמת לדעתי, ולפיכך אזרתי עוז והתקשרתי לטלפון הכשר של גואטה כדי לברר אם לא תואמה מראש עם פישמן ותוסרטה מראש. לגמרי בניגוד לרצוני, התפתחה שיחה שנושאיה נעו במהירות מסחררת בין מצעד הגאווה בו לא ישתתף לבין מתכון אידאלי למטבוחה (כפית סוכר חום, בלי כמון של טריפוליטאים, חצי עגבניות מקולפות וחצי קוביות מקופסא) ויוהרתו הבלתי נסבלת של אריק פינטו, אליו מבקש גואטה להגיע לראיון ונדחה פעם אחר פעם.

מכל מקום, כך הבטיח שוב ושוב, הסצינה היתה ספוטנטנית לגמרי וצולמה לאחר שחיפש ברחוב בו יש לפישמן כמה טירות את הבית הנכון. האם בתוך מבצרו צפה פישמן במצלמות של גואטה באמצעות המצלמה שהתקין בשער הטירה? ככל הנראה, צפה והבין שאין ברירה, צריך לדבר.

במסע לגילוי נבכי הריבית והאפליה, מגיע גואטה עד שר האוצר (לשעבר? לכו תדעו מה קורה בבוקר שאחרי התאבדות הכנסת) שאפילו הוא מודה בחצי פה כי אין למעשה שום פיקוח אזרחי על הבנקים, וכי המפקחת היא רק שופר של הממשלה שמעוניינת לשמור על יציבותם של המוסדות הפיננסיים. ומה עם האזרחים? כלום, למי אכפת. כשהוא נדחה שוב ושוב על ידי בעלי הכוח וממשיך להציק, גואטה אינו מסתיר את הזעם המצטבר והגואה שלו — ואיכשהו מצליח לעשות זאת בחן עצום, בהומור ומתוך אהבת אדם עצומה. כל יום רביעי ב–21:00, ואני לא מתכוונת להחמיץ אף פרק, עד שמשהו יזוז בעולמות העליונים והרקובים שגואטה מבטיח לחשוף. "האזרח גואטה" היא התשובה הניצחת ל"בשביל מה יש תאגיד אם אי אפשר לשלוט בו". בשביל האזרחים, כבוד השרה (לעתיד?) מירי רגב. בשביל האזרחים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ