בקמפיין הגעוואלד הכי צווחני שלו, נתניהו לא מתנחל בלבבות ובעיקר משעמם

אפילו בריאיון הערב, שהיה כולו התרברבות בהישגים ותעמולה, נתניהו כמעט נשמע ממלכתי. אבל האובססיה המתמשכת שלו נגד אויבים מדומים, שגורמת לו להתחנן על נפשו, מוציאה ממנו שוב סוחר בולשיט נכלולי

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נתניהו בראיון אצל שרון גל ורני רהב, היום
נתניהו בראיון אצל שרון גל ורני רהב, היוםצילום: צילום מסך
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

בשתי מלים: משעמם ומאיים. לכאורה אוקסימורון, שכן האימה תמיד מרתקת, כמו בהכרזות על מערכה צפויה בעזה שראש הממשלה בנימין נתניהו מפזר. אבל בימים האחרונים, בקמפיין הגעוואלד הצווחני ביותר שיזם מעודו, נתניהו נלחם על הלבבות - ולא נראה מן הסקרים שהצליח להתנחל בהם. כל הכריזמה הטלוויזיונית המוכחת שלו וכל שליטתו בריאיון, שהיה הגון להפתיע אבל גם חלש ומוטה ימינה, לא יעזרו. הוא אכן מדקלם את כל דף המסרים של בלפור טוב מכל מלחכי פנכתו, אבל הדף מקומט, מרובב ומסתיר את מה שלא מדברים עליו כלל: הפחד הנורא מפני אובדן הכיסא, החסינות המבוקשת, החירות להמשיך ולשסות ולהסית, להיות מושחת ולהשחית.

אז מה היה לנו? "הערבים וליברמן רוצים להפיל אותי", "אני מודאג כי רבים שרוצים אותי בראשות הממשלה ילכו לים". ליכוד בלי נתניהו? מה פתאום. "הבייס לא יסבול מעשים כאלה". והעיקר, בהבעה של תיעוב: "דבר חלש, רופס... עומד לנצח כאן בגלל ההתגייסות של רוב חבריכם בתקשורת". האובססיה חוזרת, וכתמיד היא לא נעימה. תביעתו של נתניהו לקבל סיקור אוהד ומסלף מציאות בכל מחיר היא עניין לשני תיקים פליליים כבדים, לפסיכיאטרים, להיסטוריונים שינתחו את כל זה אחרי שילך הביתה או לכלא, מתישהו. והיא לא נגמרת.

התקשורת, הפעם, לא כוללת את שרון גל ורני רהב שכמובן נוחים לו מאד כמראיינים. ה"דבר" הוא רשימת כחול לבן, שראשיה נצלבו בכל מהדורת חדשות מאז הבחירות האחרונות. וכמובן העיתונאי גיא פלג ש"מסלף דברים נוראיים", כפי שאמר נתניהו - ולא נשאל בתגובה מדוע לא תבע אותו על לשון הרע. זה לב הריאיון, אלה הדקות שבהן נתניהו נסער ומתוח. המשפטים שלו פחות מחוברים למשנה סדורה ומלאי האשמות. הוא אלוף העולם בהפרחת האשמות בשידור, מפרשת הקלטת הלוהטת שלא היתה והאויבים שקמו לחסלו ולא היו מעולם. כעת מצטרף אליהם היועץ המשפטי שמינה. לדעתו, גם הוא מבוהל מהתקשורת ולכן התנגד לחוק המצלמות והמשיך לעסוק בתיקים שאין בהם כלום.

לולא האובססיה והתפיסה המעוותת שבבסיסה היה נתניהו נשמע - אפילו בריאיון שהוא התרברבות בהישגים ותעמולת בחירות - ממש ממלכתי. אבל האובססיה מגלה שוב סוחר בולשיט נכלולי: מאיים במלחמה שרק הוא יוכל לנהל, בעוצמה שרק הוא יוכל לחולל, בסיפוח שרק הוא יוכל לקמבן, וכל זה מעמדת הנרדף הנצחי, השתקפות אישית של נרטיב "מדינה קטנה מוקפת אויבים". גל ורהב, למרות ששאלו חלק מן השאלות הנכונות, לא יכלו לעמוד בכריזמה, אבל צופיהם ראו לאורך שעה כמעט איש לחיץ, מפוחד מאויבים מדומים ומתחנן על נפשו. הוא מהמר שזה מה שיציל אותו, כפי שהימר בעבר – וצדק. גם הפעם?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ