בלי להתכוון, הפך זיו שילון לפצוע צה"ל מקצועי

משחקי השף, רשת 13, 21:15

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
זיו שילון במשחקי השף. בישראל, כל יום הוא יום הזיכרון
זיו שילון במשחקי השף. בישראל, כל יום הוא יום הזיכרון
רוגל אלפר
רוגל אלפר

בלי להתכוון, בחוסר מודעות, נהפך זיו שילון, שנפצע בעזה ב–2012, לפצוע צה"ל מקצועי. ובזה, הוא בעצם נוהג בציניות ומשתף פעולה עם תעשיית הרייטינג לתועלתם ההדדית. אלי, בן 27 מבאר שבע, מכין "מעין פולנטה מארטישוק ירושלמי, פרווה, כשרה, כי לא מאמין בבשר וחלב יחד". החלום שלו: "להתעסק באוכל שלי". פסקול: מנגינת קיטש גנרית זוועתית, נפרטת על גיטרה קלאסית.

אלי מספר שהמפקד שלו בצבא היה זיו שילון. "זיו פותח שער ויש מטען על הגדר וזהו, הוא נפצע". הפריטה הקיטשית נמשכת. תקריב על שילון מאחורי הקלעים. שילון: "מצחיק, הפעם האחרונה שהוא בישל לי זה היה שקשוקה ביום שבת בערב לפני פעילות".

איך הגיע אלי לתוכנית? אחת מהשתיים: או שההפקה פנתה לשילון ושאלה אם הוא מכיר מישהו, איזה מועמד, שאליו ישמח להתלוות לאולפן; או שאלי פנה להפקה והציג עצמו כמי שיכול להגיע עם זיו שילון (או ששילון עשה זאת בשבילו). כך או כך, אין לנוכחות של אלי באולפן שום קשר לאוכל. אמנם הוא מצהיר שחלומו לבשל, אבל למרבה הצער הוא מבשל כמו סיוט.

זיו שילון, אני אסביר לך למה אתה ציני. כמה פעמים נדמה לך שהציבור בישראל צריך ? כמה חשוב נדמה לך שאתה? אינני היסטוריון צבאי אבל אני מרשה לעצמי להניח שבניגוד לאביגדור קהלני, למשל, פעולתך בשדה הקרב לא שינתה את תולדות המדינה. ואני מרשה לעצמי להניח שחיילים ברמת גבורתך יש עוד אלפים בצה"ל. ובכל זאת, רובם בבית, ואתה כל כל הזמן באולפנים.

הנרקיסיזם שלך לא יודע גבול. "זיו זה דמות להערצה", אמר אלי, "זיו בשבילי דמות מעוררת השראה". והרי שילון ידע שאלה הדברים שייאמרו. כמה פעמים הוא זקוק לשמוע אותם בזמן צפיית שיא, בנוכחותו? זו מהות הציניות.

אלי התייצב מול השופטים. אלה ממש התקשו ללעוס את התקרובת שהכין, ושאלו אותו למה הוא רוצה לבשל. התשובה: כי לימדו אותו ללכת אחרי החלום. "חבר שלי פה שנמצא איתי זה המפקד שלי בצבא, זיו שילון". שילון בעצם נהפך לגורו של מימוש עצמי. פסקול קיטש מס' 2, הפעם שטיח קלידים. אלי: "עשינו פתיחת ציר מערבי, הדביקו מטען על הגדר, ברגע שזיו פתח אותו התפוצצו לו הידיים".

תחליטו אתם אם זה "חיים שכאלה" בזעיר אנפין לגיבור ישראל זיו שילון, או שידורי יום הזיכרון כל יום. בישראל לא כל יום פורים, אבל כל יום יום הזיכרון. בישראל כל יום יום זיו שילון. ואלפי צופים צעירים מביטים בו ואומרים לעצמם, כשאגדל אהיה גם אני פצוע צה"ל נערץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ