רבים הניחו שהסדרה של עמית סגל תחמיא לנתניהו, הם לא טעו

"ימי בנימין", קשת 12, מהדורת החדשות, 20:00

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נתניהו ב-2002
נתניהו ב-2002צילום: ליאור מזרחי באובא
שני ליטמן
שני ליטמן

עמית סגל הוא עיתונאי בכיר. הוא לא עובד בערוץ שמסומן בבירור כשופר השלטון, וגם כבודו המקצועי לא מאפשר לו ליצור סדרה שתיראה במובהק כמו תעמולת בחירות לטובתו של ראש הממשלה. ועל כן, וכיאה לכתב פוליטי ידען, סגל מגיש לצופים ניתוח אנליטי, מסודר ומקיף (במגבלות הז'אנר), לכאורה נטול פניות, לשנות שלטונו של בנימין נתניהו. עצם שידורה של הסדרה בעיתוי הנוכחי עורר מחלוקת. רבים הניחו שהיא תחמיא לנתניהו ותסייע לו לקראת הקמפיין. מן הסתם, זו השאלה העיקרית שעומדת בבסיס הצפייה.

בשני הפרקים הראשונים, סגל מתרכז בהיבטים הפוליטיים והמדיניים בשלטונו של נתניהו. זוהי סקירה מפורטת עם ניסיון להצגה שקולה של מהלכי ביבי מאז היה ראש האופוזיציה. מדיניותו הכלכלית והחברתית לא נידונה, וספק אם תוזכר בפרקים הבאים שיעסקו ביחסיו של נתניהו עם התקשורת ובפרשות הפליליות. וגם — כמו שאומר סגל בעצמו, אזור הנוחות של ביבי הוא האיומים האסטרטגיים. אם נתחיל לדבר על השעמום הזה של קריסת מערכות הרווחה, הבריאות והחינוך, יהיה יותר קשה להציג את נתניהו כ"כתם רורשך שכל אחד רואה בו את מה שהוא רוצה לראות", כהגדרתו של סגל.

כדי לחזק את התחושה שלפנינו עומדת סדרה תיעודית עם יושרה מקצועית, סגל מביא את עמיתו, אמנון אברמוביץ', למעין דיוני ביניים שבהם אברמוביץ' לכאורה מקטרג על נתניהו. אבל ניסוחיו של אברמוביץ' כה פתלתלים, עד שאי אפשר להבין מה בדיוק ביקורתי בהם. אברמוביץ' משמש לסגל קיר שעליו הוא מקפיץ את כדור הסקווש שלו. זה לא באמת כוחות. סגל מכנה בשפת בית מרקחת את אחד מעקרונות ההישרדות הפוליטיים של נתניהו, "לתייג את השמאל". אברמוביץ' מתקן ל"שיסוי". סגל עונה שנתניהו לא המציא את זה, אולי רק קצת שכלל את הטכניקה. המלה המתבקשת, הסתה, לא נאמרת. וגם מקומו של נתניהו בהפגנות שקדמו לרצח רבין איכשהו עומעם מאוד. במקום זה סגל מביא את תגובתו ההמומה בליל הרצח.

בסופו של הפרק השני נשאלת השאלה אם נתניהו מקדים את זמנו, או מתאים את עצמו לרוח הזמן. זו שאלה שכאשר היא מוצגת על רקע קטעי ארכיון שכוללים את פיגוע התאומים וזוועות דאעש, שקולה להכרזה בראיון עבודה שהתכונה הכי גרועה שלך היא פרפקציוניזם. בין שנתניהו חזה את הנולד, או התאים את ההקצנה הגזענית שלו למציאות המשתנה, לכאורה ולשיטתו של סגל, הוא לא יכול לטעות. סגל לא עוסק בשאלה אם המדיניות של נתניהו טובה או מזיקה, אלא - כמו רבים לפניו - בשאלת היחסים בין נתניהו לבין הציבור הישראלי. זוהי בדיוק הלולאה שמעיבה על היכולת של ישראל להתקדם לאנשהו. הקשר עם האיש הזה פשוט נהיה אישי מדי. במקום משרת ציבור, קיבלנו אדם שהציבור אמור לשרת אותו. השאלה הנצחית "יחסינו לאן?" אולי מעניינת, אבל חסרת מהות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ