לריקלין יש כלל: כשהוא נתקל בהתנגדות, הוא תוקף כחיית טרף

שש — אמנון לוי, רשת 13, 18:00

רוגל אלפר
רוגל אלפר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ריקלין בתוכנית שש עם אמנון לוי ורביב דרוקר. נדרשו לו 30 שניות בטרם הסתער
ריקלין בתוכנית שש עם אמנון לוי ורביב דרוקר. נדרשו לו 30 שניות בטרם הסתערצילום: צילום מסך מערוץ 13
רוגל אלפר
רוגל אלפר

טקטיקת ההופעה בטלוויזיה של שמעון ריקלין הוצגה בתצוגת תכלית בריונית מול אמנון לוי ורביב דרוקר. אין טעם להתמקד בטיעוניו של ריקלין. עוצמתו כדמות תקשורתית קודם כל בהופעתו, ברכיביה הלא־מילוליים. לריקלין יש כלל: ברגע שהוא נתקל בהתנגדות, באיזה ערעור על תמונת המציאות שהוא פורש, ולו הקל שבקלים, כחלק מתרבות שיח שבה מתאפשר לנהל ויכוח ענייני — הוא תוקף מיד. בלי לחשוב. בכלל, בתור דמות טלוויזיונית, ריקלין הוא חיית טרף. יש לו אינסטינקטים חדים, והוא תוקף בלי שום היסוס, כברפלקס מותנה.

למעשה, הוא מתנפל. תגובתו התוקפנית היא לעד לא מידתית. בני שיחו לא יודעים מאיפה זה בא להם. ולא רואים את זה מגיע. נדרשו לו כ–30 שניות בטרם הסתער על אמנון לוי: "תגיד לי אמנון, רק התחלנו את השיחה ואתה כבר רוצה שאשלח אותך להתבייש?" יש לשים לב לנימה הכוחנית והמתנשאת ("תגיד לי, אמנון"), הנטולת כל כבוד בסיסי למראיין. לרצון להשפיל. למעוך. ריקלין מדבר אל לוי כאילו הוא מפקדו בצבא. הוא "ישלח" אותו להתבייש. כאילו היתה לו מרות עליו.

ציוץ שהעלה ריקלין בחשבון הטוויטר שלו אחרי הריאיון אצל אמנון לוי

מטרתו של ריקלין היא להוציא את בני שיחו משיווי משקלם. אחרי ההתנפלות בא הצחוק הלועג, הבז לזולת, בפה מלא, בבוטות, צחוק שמביע זלזול גלוי. הוא מלווה במחוות גוף של השתוממות על עזות המצח של הצד השני: מנוד הראש הממאן להאמין למה שהאוזניים שומעות, משיכת הכתף שמייחסת לצד השני מעין טירוף או פיגור. "תשמע", הטיח בלוי, "אתה פשוט אדם לא ישר".

שימו לב להכללה, להדבקת הכתם בלוי. הוא תוקף אותו על כל מהותו, כל ישותו. הוא לא מתייחס לאירוע נקודתי שמתרחש באותו הרגע, אלא להיותו, באופן כללי, "אדם לא ישר". כל זה קורה בתוך שניות בודדות. ריקלין לא מרפה לרגע. הוא מרים את קולו, צועק, מנופף בידיו. לא חדל לחפש נקודות תורפה, ולהסתער: "אתה פוחד! אל תפחד!". ולא שוכח לרגע את השאיפה להשפיל, להשפיל עוד, לבייש בפומבי: "זה פשוט בושה".

כשרשות הדיבור עוברת לדרוקר, אפשר לשמוע את ריקלין מגחך, אפשר לראות אותו מגלגל עיניים. וכשרשות הדיבור חוזרת אליו, הוא שב ומסתער בתוקפנות, במאמץ להכתים: "אמנון, תפסיק לשקר. כן, אתה לא אומר את האמת. באמת סליחה". גם זה אמצעי שריקלין משתמש בו: לשון סגי נהור. "באמת סליחה". ואז חוזרת ההערה המגמדת, המקניטה והמקטינה: "בואנה, זה בדיחה מה שאתם עושים שם". העגה הנטולה כל כללי רשמיות וטקסיות של שיח תקשורתי ("בואנה"). השלילה של כל ערך ממתנגדיו ("באמת בדיחה"). והוא נפרד ב"להתראות" ובנפנוף יד פאסיב־אגרסיב. האיש רעיל.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ