"הריקוד האחרון" חושף את הצד המכוער של מייקל ג'ורדן, זכר האלפא העולמי

"הריקוד האחרון", פרק 5, נטפליקס

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"הריקוד האחרון". הפסגות האיקוניות השמורות לאנשים שכבשו את העולם הן עדיין שובניסטיות לחלוטין
רוגל אלפר
רוגל אלפר

שידור סדרת התעודה "הריקוד האחרון" נהפך לאחד אירועי התרבות הגלובליים המרכזיים של עידן הקורונה. כל פרק שמשודר מסוקר ומנותח בהרחבה חסרת תקדים כמעט בעיתונות האמריקאית והעולמית. הסדרה הזאת היא הסיכום הדפיניטיבי של הקריירה של מייקל ג'ורדן. אבל מהי הקריירה של מייקל ג'ורדן? היא קריירה שהשפיעה על העולם ועיצבה אותו בשנות התשעים, אולי יותר מכל קריירה אחרת. ג'ורדן הפך את האנוכיות לסקסית.

הפרטים שנחשפים בסדרה נתפסים כחומר היסטורי ממשי וחשוב, כי הם עוסקים באדם ששינה את העולם. "הריקוד האחרון" מאששת ומחזקת את מעמדו של ג'ורדן כמי שהיה בשנות התשעים זכר האלפא העולמי הכי אלפא. הנפולאון של זמנו, בעצם, האלכסנדר מוקדון. האיש שכבש את העולם. לא רק כי היה גאון כדורסל, אלא בזכות דחף תחרותי רצחני. ולא רק על מגרש הכדורסל, אלא גם בתחום השיווק והפרסום.

אם יש משהו שמומחש היטב ב"ריקוד האחרון", זה הצורך העז של המין האנושי לסגוד לכוח. ובהקשר הזה ברור שהיותו של ג'ורדן שחקן כדורסל ולא שחמטאי היה תנאי הכרחי למיתוגו. ההערצה לג'ורדן היתה גם לכוחו הפיזי. וזה לא מקרה שג'ורדן גבר. אשה לא יכולה להגיע למעמד הזה. הפסגות האיקוניות השמורות לאנשים שכבשו את העולם הן עדיין שובניסטיות לחלוטין, ושמורות לגברים בלבד. כי מגרש הכדורסל כאן הוא המשכו של שדה הקרב באמצעים אחרים. המלחמות האלה הן סיפור גברי. האלפא של המין האנושי הוא זכר, לא נקבה. מהבחינה הזאת האדם לא השתנה מאז חי במערות.

ג'ורדן היה נערץ גם בזכות האגואיזם שלו. בתור כוכב אינדיווידואליסט בענף ספורט קבוצתי, ג'ורדן סימל אנוכיות. בדיוק כמו הסדרה של הניינטיז — "סיינפלד". כשהארווי גאנט השחור התמודד בבחירות לסנאט בצפון קרוליינה — המדינה שגדל בה ג'ורדן — נגד ג'סי הלמס, רפובליקאי גזען במיוחד, לג'ורדן פשוט לא היה אכפת. הוא סירב לתמוך בו, באומרו כי "גם רפובליקאים קונים 'סניקרס'". כשהתבקש להגיב על הציטוט האומלל הזה, הוא נשמע מתחמק ולא משכנע, והסביר שלא תמך בפומבי בגאנט בגלל שלא רצה "לדבר באופן לא אחראי על מישהו שלא הכרתי". זה קלוש מאוד.

יצר התחרות של ג'ורדן, התברר, לא בא לידי ביטוי בתחום הפוליטיקה וזכויות האזרח. ההשוואה למוחמד עלי, שנאבק נגד הממסד הלבן והמלחמה בווייטנאם, ושילם על כך מחיר אישי, מתבקשת. "האם הייתי אנוכי?", שואל עכשיו ג'ורדן, ומשיב: "כנראה". העדיף כסף על מוסר ועל ניסיון לשנות את החברה. זה כל ההבדל בין שנות השישים לתשעים. ג'ורדן הפך את הניצחון (גם בתחום מכירת הנעליים) לערך העליון, חזות הכל. זה הצד המכוער של האיקוניות שלו.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ