וודי אלן הוא הדרייפוס של גל השנאה הנוכחי

גם למוזס פארו, כמו לגליה עוז, היה הורה מתעלל. מדובר באמו, מיה. בממואר קצרצר שפרסם בבלוג במאי 2018, סיפר מוזס כיצד חזה פעמים רבות באמו גוררת את אחיו ואחיותיו, כמה מהם עיוורים או נכים, במורד המדרגות, משליכה אותם לארון ונועלת את הדלת. את אחיו תדיוס, נכה פוליו, כלאה פעם אחת במחסן בחצר ללילה שלם. לפני כחמש שנים ירה בעצמו בראש, עשר דקות מהבית שבו לפי "אלן נגד פארו" היתה לו ילדות מאושרת.

כשסון־יי, כיום אשתו של וודי אלן, היתה ילדה קטנה, זרקה פארו על ראשה קישוט פורצלן גדול וכבד. כעבור שנים חבטה בה באפרכסת טלפון. אחותם טאם סבלה מדיכאון שבו סירבה פארו לטפל, וב–2000, בתום המריבה האחרונה אִתה, שאחריה יצאה האם מהבית, התאבדה טאם באמצעות נטילת מנת יתר של כדורים. פארו טענה שזו היתה תאונה. מוזס מבהיר שלמרות שטאם היתה עיוורת, לספור היא ידעה. אחות נוספת, לארק, נהפכה לנרקומנית ומתה מעוני ומסיבוכי איידס ב–2008.

לפי מוזס, כיום מטפל זוגי ומשפחתי, אמו הכתה והשפילה אותו בקביעות, והכריחה אותו לשנן בעל פה טקסטים שהכתיבה לו ולדקלם אותם בפניה. הוא קורא לזה שטיפת מוח. לדבריו, זה בדיוק מה שעשתה לדילן, שמגיל שבע מאשימה את וודי אלן בהטרדה מינית. פעם אחת, אחרי שגזר כמה לולאות חגורה מזוג מכנסי ג'ינס חדש, אילצה אותו פארו להתפשט ולעמוד עירום בפינת חדרה, לעיני אחיו ואחיותיו הגדולים.

• וודי אלן וסון יי פרווין: הסדרה עלינו שקרית, חבל שמשדרים אותה
• "אלן נגד פארו": "הסיפור המלא מעולם לא סופר"

אבל שני הפרקים הראשונים של סדרת הדוקו המדוברת מציגים חיי משפחה מאושרים ותקינים, ואת פארו כאמא תרזה. שום מילה מהעדות הקשה והסותרת של מוזס, כולל ההתאבדויות, לא צוטטה בהם. השמטה זו היא מחדל מכוון וזדוני של הבמאים, שמבחינה מקצועית נוהגים כאן כנוכלים. בעזות מצח הם כן ציטטו ממכתב כועס ששלח מוזס בילדותו לאלן, ושמאז התנער ממנו.

הפרק השני מספר את גרסת פארו ליחסי אלן עם סון־יי. הגרסה החד־צדדית מוצגת כאמת. לסדרה אין שום רצון להיות הוגנת. הפרק גם מתיימר להציג את אירועי 4 באוגוסט 1992, היום שבו לטענת פארו הטריד אלן מינית את בתם דילן בת השבע. מוזס, שנכח שם באותו היום והיה עד לכל ההתרחשויות, מפריך לחלוטין את הגרסה של דילן, שלדבריו נשלטת על ידי פארו. בפרק מספרת דילן כי בזמן שאלן התעלל בה מינית התמקד מבטה ברכבת צעצוע חשמלית שנעה במעגלים בעליית הגג. לפי מוזס, לא היתה שם רכבת צעצוע. לא היה מקום. הסדרה, שבאופן כללי מתקבלת כאמת בציבור, הופכת את אלן לאלפרד דרייפוס של גל המיזאנדריה העכור שצמח בשולי תנועת המי־טו.