קשה למצוא טראש טוב, זו הסדרה הכי טובה בז'אנר כרגע
"רכבת הקרח", נטפליקס
הרשו לי לצטט ממבקרת הטלוויזיה של "הגרדיאן", לוסי מאנגאן, עם עליית העונה הראשונה של "רכבת הקרח": "כבר אמרתי בעבר ואומר זאת שוב — למצוא טראש טוב בעידן הטלוויזיה האיכותית זה ממש קשה... לא יותר מדי טוב, לא יותר מדי רע, לא מתפרק אבל גם אף פעם לא מאיים להעפיל לדרגת גדולה. זו מטרה קטנה, שקשה מאוד לפגוע בה... אני מתכוונת למשהו עם סיפור שאפשר לעקוב אחריו בזמן שאתם בעיקר בוהים בטלפון שלכם, ודמויות... שמעוררות בכם עניין קל בעודכם מניחים את הטלפון שלכם בצד, אוכלים ארוחת ערב ושותים כוס יין".
רונה קינן קראה לזה "מצב ספה, יין לבן ונטפליקס" במדור "יום בחיי" שפרסמה ב"הארץ". לדבריה ה"מצב ספה" הזה התחיל ב–20:40, אחרי השכבת הזאטוט. "אני מתכוונת לטראש־סדרות־דרמה", הבהירה מאנגאן, למען הסר ספק, למשהו שרואים בערב, באותו "מצב ספה", כשאין כוח לאתגרים. פעם, לפני 20 ומשהו שנה, בתחילת העידן הרב־ערוצי בישראל, קראו לזה כאן אסקפיזם. כיום המילה הזו כבר לא באופנה. לא במובן הטוב (חמצן) ולא במובן הרע (הדחקה). נדמה לי שקראו לזה אסקפיזם רק כל עוד היתה לאדם אפשרות בחירה. "מצב ספה, יין לבן ונטפליקס" זה כבר לא משהו שבוחרים בו, אלא מחליקים לתוכו בטבעיות, כברירת מחדל. זה אורח חיים. אם כבר לברוח, אז ממנו, לא אליו.
צודקת מאנגאן, קשה למצוא טראש טוב. רוב הסדרות מתיימרות להיות טובות מדי ומתגלות כרעות מדי. נדירה הסדרה שאתמיד בה מעבר לפרק השני. ב"עידן הטלוויזיה האיכותית" אעדיף, בשביל הדאון־טיים שלי, משהו נוסחתי ומיינסטרימי כמו "שיקאגו מד". והיא גם צודקת ש"רכבת הקרח" היא טראש טוב. בול במטרה הקטנה שקשה לפגוע בה. היא הטראש הכי טוב בטלוויזיה כרגע. לא זוכר מתי נהניתי כך מסדרה (אני כבר בתחילת העונה השנייה וממשיך לדהור קדימה), בידיעה ברורה שאמנות גדולה היא לא, אפילו לא לרגע (איזה מזל!). "החיים, חברים, משעמם", כתב המשורר האמריקאי ג'ון ברימן (תרגום: אריה זקס), "... אנשים משעמם לי / ספרות משעמם לי / בייחוד ספרות גדול". אפשר להוסיף, ברוח הזמן, גם סדרות גדולות. אני בטוח שברימן, אלכוהוליסט שמאוד אהב ספות ויין, היה מאשר. רוב הסדרות המתיימרות לגדולה מזייפות עומק וקורסות לתוך חור שחור של פיתולי עלילה מגוחכים שכל תכליתן תחזוק הבינג'. טראש טוב לא מזייף כלום.
ובכל זאת, מילת אזהרה למסתייגים באדיקות מגדולה אמנותית טלוויזיונית: השחקנית ג'ניפר קונלי לא הצליחה ליישר קו עם הטראשיות סביבה. היא נותנת פה תפקיד ענק, ובזכותה הדמות הראשית, מלאני, היא מהמורכבות והעמוקות שנראו באחרונה.