הפלסטינים הם אמת פשוטה שכל שקריו של נתניהו לא הצליחו להעלים

סיקור העימותים ביום ירושלים, ערוצי הטלוויזיה

רוגל אלפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תקיפת צה"ל ברצועה. כל מה שקורה מגיע לנתניהו
תקיפת צה"ל ברצועה. כל מה שקורה מגיע לנתניהוצילום: צילום מסך מתוך ער
רוגל אלפר

אין תפאורה הולמת מזו לסיום כהונת בנימין נתניהו כראש ממשלה. לפני כחצי שנה בלבד עוד ניסה לשכנע את הציבור הישראלי שהסכמי אברהם — לכאורה פסגת הישגיו המדיניים — שברו סופית את רוח התנועה הלאומית הפלסטינית. זו הצטיירה כמעין חתולת רחוב כחושה שטראמפ מכבה עליה סיגריות. נתניהו השקיף בקורת רוח על האנשים הכלואים בכלא שהקים עבורם בעזה, מובסים בגדה המערבית, מבודדים ומצורעים, חסרי עתיד, משוללי תקווה, מודרים, נטולי יכולת להשפיע על גורלם. אבל כעת גדולים הסיכויים שיסולק מבלפור על רקע שדות בוערים בעוטף עזה, טילים נופלים על אזרחי ישראל, ערבים מגורשים משייח ג'ראח, מהומות אלימות באל־אקצא, התקפות של צה"ל בעזה בואכה מלחמה קטנה, פשיסטים יהודים דתיים מפזזים עם דגלי ישראל בסמטאות העיר העתיקה, נשיא אמריקאי חמוץ, איחוד אירופי "אנטישמי", נסיכים עצבניים במפרץ. וכל זאת כשגופות נקברי האסון במירון עדיין זועקות מהאדמה.

נתניהו הולך, הפלסטינים נשארים. הם האמת הפשוטה שכל שקריו לא הצליחו להעלים. מתברר שהמדינאי הכושל הזה לא הצליח להיפטר מהם. ובאשמתו, ישראל לפותה בהם, במדרון חלקלק למדינה דו־לאומית. ההיסטוריה היתה חוטאת לחושיה התיאטרלים המחודדים לו הניחה לו לגלות לקיסריה כששקט שורר בארץ. כל מה שקורה בימים האחרונים מגיע לנתניהו, ומגיע למדינה שבחרה בו פעם אחר פעם להיות ראש ממשלתה. זה מה שקורה כשמוחקים לפלסטינים את האופק, רומסים את זכויותיהם, משליטים עליהם משטר אפרטהייד. זה מה שקורה כשמשפילים את מלך ירדן, מתעלמים מקיום יו"ר הרשות הפלסטינית, ומחזקים את חמאס כדי למנוע משא ומתן מדיני על שתי מדינות. זה מה שקורה כשכורתים ברית עם איתמר בן גביר ונושאים אותו על כפיים לתוך הכנסת. מקבלים את מסיבת הסיום של נתניהו: אש בהר הבית, תופת בעזה, טילים בשמיים וטרור בצמתים. והדגים המסריחים הללו עטופים בנייר הצלופן הצבעוני והמרשרש של ריקודי הדגל האקסטטיים והמיוזעים, הספק עיוורים לחלוטין למהומה רוויית הדם מסביב, ספק מקפצים לעברה בגיל. האורגזמה האלוהית שמתאספת ברחבת הכותל.

האוויר מלא אדי דלק, ונתניהו מצית סיגר ומשליך את הגפרור מאחורי גבו. זו סצנת הסיום. לא חופשה באבו דאבי בהנחיית נגה ניר נאמן, לא "שלום כלכלי" עם עזה, ולא חומוס מסופח בקסבה בשכם. הפסקול הוא אזעקות. זו המוזיקה של ריקוד הדגלים, זה מה שבחר הדי.ג'יי הקוסמי בשביל רגעי האריזה בבלפור. האש הטרגית שאפפה את גופו של איציק סעידיאן הפוסט טראומטי, עוד תמונה איקונית מדמדומי עידן נתניהו, מתפשטת. כי שלטון נתניהו נאכל בסופת הרס עצמי, שהשתרג בחורבן לאומי. חג ירושלים שמח, יהודים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ