הסנדק מת מצחוק

"הכבוד של מרציאנו", ערוץ 10, שבת 21:15

מורן שריר - צרובה
מורן שריר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מורן שריר - צרובה
מורן שריר

הסדרה "הכבוד של מרציאנו" אובססיבית למושג כבוד. לכן גם משפט הדגל של הגיבור שלה, ליאון מרציאנו (זאב רווח), הוא "זו גאווה להיות מרציאנו". אם זו גאווה להיות מרציאנו, כנראה שזו בושה להיות שרייר, או גולדברג, או שפיגל, או הירש. הפושעים בסדרה הם מרוקאים גאים והשוטרים אשכנזים. כשחוקר משטרה המכונה "שטרודל" מדווח שלמשפחת ברדוגו נכסים בליטא, פולין והונגריה, מציין שוטר צעיר וחיוור שהוא יוכל לעשות שם מסע שורשים. אם כן, הגיבורים, אנשי הכבוד, ערכי המשפחה והמסורת, הם כולם מזרחיים. השוטרים הנלעגים שמנסים לרדוף אותם ולהפריע להם הם אשכנזים. זהו שיעור מעניין בגזענות הפוכה.

בסצינת הפתיחה של הסדרה יושב ליאון מרציאנו, אבי משפחת פשע, ומקשיב לתחינה של האזרח פינסקר שחייב לו כסף. אחרי שהוא שוקל, מתייעץ עם הקונסיליירי ומעלה זכרונות ילדות, מחליט מרציאנו לוותר לפינסקר על הריבית. הסצינה הזאת מהדהדת את סצינת הפתיחה של "הסנדק", כמו שהסדרה כולה רצופה בספק מחוות ספק העתקות מיצירת המופת של פרנסיס פורד קופולה. הבעיה היא ש"הכבוד של מרציאנו" היא לא מחוות כבוד ל"הסנדק" אלא מחוות ביזוי. היא נראית כמו פרודיה גרוטסקית על "הבורר", סדרה שבעצמה נראית כדחקה על סרטי גנגסטרים.

לא ברור מאיפה להתחיל כשניגשים לבקר את הסדרה של חיים בוזגלו, ואם יש בכלל טעם לביקורת כזו. האם לציין את הדיאלוגים המגוחכים? האם להיטפל לפאתוס שמזיע מכל פריים? האם להזכיר את העובדה שמדובר בסרט קולנוע כושל בשם "כבוד", שיצא לאקרנים לפני שנה וחצי וירד לא הרבה אחרי? צוות השחקנים הגדול מורכב מכל שחקן בן עדות המזרח שפועל בארץ בשנים האחרונות. חלקם שחקנים מצוינים, שנותנים הופעות מביכות בגלל הדיאלוג הקלישאי והמאולץ שהושם בפיהם. אחד מהם הוא עמוס לביא המנוח, שחקן גדול באמת, שלזכרו מוקדשת הסדרה. כל מי שהזדעזע מביזויו של מועמר קדאפי בסוף השבוע צריך לגנות את השימוש בזכרו של לביא. ספק אם שידור הסדרה מכבד את זכרו של השחקן הנהדר.

ויטו קורליאונה המקורי זכה ביושר בכבוד של יריביו (ושל צופיו). הוא לא חיפש את הכבוד, הוא הרוויח אותו. באותה מידה שדון קורליאונה הוא דמות מכובדת, כך ליאון מרציאנו הוא דמות נלעגת. כפי ש"הסנדק" הוא יצירה שזוכה עד היום לכבוד, "הכבוד של מרציאנו" הוא חלטורה מהרגע הראשון ונראית כמו "הסנדק" בבימויו של אבי ביטר. היא אובססיבית לכבוד כי היא לא ראויה לו. אם היו מוסיפים צחוקים ברקע, הסדרה היתה יכולה לעבור כקומדיה לא רעה. הרצינות התהומית שמסתננת מפיהם של השחקנים מעידה על הלא ייאמן: יוצריה של הסדרה התכוונו ברצינות להביא למסך יצירה מטלטלת ועוצמתית. המחשבה הזאת מבהילה לא פחות משהיא מביכה ומשעשעת.

כתבות מומלצות

שיעור תכנות בבית ספר בנס ציונה. תפקידם של המורים נהפך לקשה מתמיד

ב-1 בספטמבר כבר לא אהיה מורה. שבעה רגעים מתוך המסע שלי במערכת

גרירת המסעדה, בשבוע שעבר. בלטה בקו הרקיע של נמל אברדין מאז 1976

המסעדה הצפה שהיתה מסמלי הונג קונג טבעה, ועבור התושבים זה סימן

שער "קוסמופוליטן". הבקשה היתה "אסטרונאוטית נשית ואתלטית שצועדת על אדמת מאדים ביקום אינסופי לעבר מצלמה עם עדשה רחבה"

שער "קוסמופוליטן" עוצב באמצעות בינה מלאכותית ב–20 שניות

נרי 24.6

כשאני מביטה בנשים הצעירות שאני פוגשת אני קצת מקנאה בהן

דוד דודי אמסלם

ישיבת סיעות בכנסת ישראל 
לאחר אישור התקציב 
לשנת 2021 
2022
סיעת ליכוד בנימין נתניהו 
סיעת 
ישיבה
ישיבות
כנסת
ירושלים
י-ם
סיעה

"כשאמרתי שנשבור להם את העצמות התכוונתי שיכאב מאוד"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ