ביקורת |

"יחפים" לא נותנת את האפשרות להתרגש

הסדרה נוגעת בסיטואציות נהדרות מבחינה דרמטית, אבל לא מצליחה להפוך לסדרה סוחפת בעיקר בגלל אלון אבוטבול

מורן שריר - צרובה
מורן שריר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מורן שריר - צרובה
מורן שריר

"זמן זה דבר מתעתע. הגוף שלך יכול לנוע ב-200 קמ"ש, באותו זמן המוח יכול להיות תקוע על מחשבה אחת בלי לזוז. אז איפה אתה באמת? פה או שם?". יש אנשים שמוצצים את החיים שלהם עד לקצה. אנשים שצוחקים בקול גדול ובוכים עם כל הקישקעס, אנשים שחושקים ונושקים, שמגשימים את החלומות שלהם או מתרסקים במהלך הניסיון. ויש אנשים שמקשיבים לאלון אבוטבול. הדבר הדומיננטי ביותר ב"יחפים", הסדרה החדשה של אורי סיון, היא הקריינות של אבוטבול. מתחילת הפרק הראשון ועד סופו (וגם בפרקים הבאים), מקריין השחקן טקסטים שכתבו סיון ויוסף אל-דרור. טקסטים נהדרים, ברובם.

חלקם מגוללים את ההתפתחות העלילתית, אחרים מנסים להסביר הליכים נפשיים שעוברים על הדמויות, ולפעמים זהו טקסט פילוסופי כללי. הטקסטים באמת בסדר גמור, אבל רוב הזמן מתחשק להרים טלפון לאלון אבוטבול ולבקש ממנו שיסתום את הפה. "עד עכשיו זה היה חלום. אחר כך ריח וקולות. עם האור הכל הופך פתאום לממשי, והעולם כמו דף חלק". בטלוויזיה של היום, קריינות של אחת הדמויות או של מספר חיצוני היא לא דבר אופנתי. מהבחינה הזאת, שווה לציין לטובה את הבחירה הנועזת של "יחפים" ללכת נגד הטרנד.

הבעיה היא שב"יחפים", הקריינות לא מלווה את הסדרה אלא הסדרה את הקריינות. הנוכחות של אבוטבול כל כך דומיננטית, מכל בחינה (הקול, הטקסט, זמן המסך), שנדמה שהיא הסדרה כולה ואילו המשחק של אוהד קנולר, ורד פלדמן ומארינה מקסימיליאן-בלומין, רק מנסה לגלם את מילותיו. הסצינות קצרות, יותר כמו תמונות קטנות, והדיאלוגים מועטים. הקריינות מחליפה בניית דמויות, סיטואציות והתפתחות רגשית. היא מספרת לנו מה קורה על המסך ויוצרת ריחוק בין הצופה לעלילה. אמצעי המבע של הקולנוע (ובמקרה הזה טלוויזיה), אמורים להחליף את תפקיד המספר הספרותי. פונקציית המספר יכולה להוסיף שכבה כמו בסדרה "איך פגשתי את אמא", אבל לא להחליף את מצלמת הטלוויזיה כליל. הקריינות של אבוטבול יוצרת ניכור גדול. אנחנו מקשיבים לסדרה אבל לא חווים אותה. אנחנו מקבלים את מה שהוא אומר לנו במקום לעבור את התהליך בעצמנו, להבין, להסיק, להיות מופתעים, להתרגש. "דבר מוזר, זמן. הגוף יכול להיות על גבעה בלבנט, והשפתיים להיפגש בבודפשט. אז איפה אתה באמת? פה או שם?"

"יחפים" נפתחת בשלושה עולים גלותיים שמגיעים לקיבוץ. הסדרה נוגעת בסיטואציות נהדרות מבחינה דרמטית - אובדן האינדבידואל, תופעת הפרימוס, המפגש ההרסני עם הצבר, אבל היא רק נוגעת בהן. גם כשאני רוצה להתרגש לא נותנים לי, ונדמה שזו החלטה מודעת. כל האלמנטים שאמורים להפוך את "יחפים" לסדרת דרמה סוחפת, נזנחו ונבלעו בצל הגדול שאלון אבוטבול מטיל.

"יחפים", הוט 3, 22:30

כתבות מומלצות

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"