מי נתן את ההוראה?

הפרשנים מחלקים עצות לוחמניות, אך מה יעשו אם יתברר שטעו? כשכותרת פובליציסטית פוגשת מדינאי הססן וציבור מבולבל, התוצאה עלולה להיות הרסנית

מורן שריר - צרובה
מורן שריר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מורן שריר - צרובה
מורן שריר

שידורי המלחמה, כל הערוצים

צה"ל ממשיך לכתוש ובאולפנים ממשיכים לאכול את הראש (ומבקרי הטלוויזיה – מעגל שלישי של אכילת ראשים – ממשיכים גם הם לתרום לברברת). גנרלים לשעבר ממשיכים לפלוט דעות מקוריות לשעבר, והאשליה היא שהמלים מתפוגגות בלי להשאיר אחריהן גרגר. "אסור להפסיק עכשיו"; זו תהיה החמצה היסטורית"; "זה הזמן להרחיב ולהעמיק"; "אם נצא עכשיו מהרצועה, לא עשינו שום דבר". הפרשנים מדרבנים את הכוחות, רוקעים ברגליהם, מכים בתופי הקרב ותוקעים בחצוצרות הפרשים. הנהימות שלהם נכנסות לאוזניים, לקיבה ולמעיים של הציבור, ומהר מאוד הלב של המדינה כולה פועם בקצב הזה. תמים מי שחושב שההמיה הזאת עוברת מעל הראש של מקבלי ההחלטות. הם אמנם סגורים בבור, אבל גם שם הקירות רועדים: "להיכנס עוד", "להמשיך", "לא להפסיק עכשיו".

יכול להיות שצריך להיכנס עוד, יכול להיות שצריך להמשיך, יכול להיות שאסור להפסיק עכשיו. השאלה היא באיזו אחריות יישאו הפרשנים הטלוויזיוניים כשהחיילים ייכנסו עוד, ימשיכו, לא יפסיקו עכשיו. ואם זו תהיה שגיאה איומה? האם הפרשנים יודו בטעות? האם הם יקבלו על עצמם אחריות? האם הם יבקרו את המשפחות השכולות? האם הם יתפטרו? האם ועדת החקירה תבחן את התפקוד שלהם? האם יפגינו מחוץ לבית שלהם? האם במלחמה הבאה הם לא ימשיכו לפרשן ולדרבן את הכוחות?

צילום: צילום מסך - חדשות

לפרשנים הצבאיים, בעיקר בזמן מלחמה, יש השפעה אדירה על הציבור וגם חברי הקבינט לא פועלים בוואקום. לא חסרים סיפורים – ספק היסטוריה חבויה, ספק אגדות־אורבניות – על מאמרים שהשפיעו על מהלכים צבאיים ועל עיתונאים שתלויות מהחגורה שלהם גולגלות – לא רק של האויב. כשכותרת פובליציסטית חמורה פוגשת מדינאי הססן וציבור מבולבל, התוצאה עלולה להיות הרסנית.

ספק אם הפרשנים מודעים לכובד האחריות שמגיעה עם העוצמה הזאת. בשבוע שעבר, בתגובה לידיעה על כך שרוני דניאל סירב לתפוס מחסה בזמן אזעקה, אמר דניאל ל"גלובס": "אני לא מודל לחיקוי של אף אחד, אני לא נותן דוגמה לאף אחד. אני אזרח פרטי שעובד בטלוויזיה". מכל המשפטים שדניאל הוציא מהפה במלחמה הזאת, זה כנראה המטריד ביותר. המשפט הזה מעיד על חוסר אחריות, דווקא מפי מי שקורא כל הזמן להתנהגות אחראית. רוני דניאל הוא בהחלט מודל לחיקוי – כל אדם שמופיע בטלוויזיה הוא מודל לחיקוי, גם המתמודדים ב"האח הגדול" – על אחת כמה וכמה כשהוא הפרשן הצבאי המשפיע ביותר במדינה שנמצאת במצב מלחמה.

הפרשנים צריכים להיות מודעים כל הזמן לכך שהמלים שלהם לא עפות ברוח ברגע שהן יוצאות מהפה. הן נספגות במחזור הדם של הציבור, נצרבות בלב ובראש, והופכות אותם – הפרשנים – לבעלי אחריות.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ