בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרהורים על HBO עם סיום העונה הראשונה של "משחקי הכס"

ל"משחקי הכס" חסרה הקומה הנוספת שהופכת סדרת טלוויזיה מטובה לבעלת עומק של ממש. מה זה אומר על HBO, הערוץ שבעבר שינה את פני הטלוויזיה?

תגובות

הפרק משבוע שעבר של "משחקי הכס", האחד לפני האחרון של העונה, הסתיים בהפתעה מטלטלת - עריפת ראשו של נד סטארק (שון בין), אחת הדמויות האהודות בווינטרפל והדבר הכי קרוב לכוכב של הסדרה. הוא הומת בהוראת המלך ג'ופרי המפונק והפסיכופת (ג'ק לגיסון). שון בין, לפי יוצרי הסדרה דייוויד בניוף ודן וייס, היה אחד משני השחקנים שהיו ליהוק החלומות שלהם (השני היה פיטר דינקלג', ועליו בהמשך).

הריגתו היא חסרת תקדים בסדרת טלוויזיה, עד כדי כך שהיא אפילו מעוררת ספק קטן, במיוחד מכיוון שלא ראו את ראשו מתגלגל, ומה עוד שהסדרה הזאת, שבאה לסיום עונתה הראשונה הערב בשידור הפרק העשירי ביס דרמה, אוהבת להראות דברים כאלה עד טיפת הדם האחרונה. בכל אופן סטארק רמז על העתיד לבוא קודם לכן באותו פרק, באומרו "נראה לך שהחיים שלי יקרים לי? גדלתי עם חיילים. למדתי למות מזמן". עד כמה שקשה לקבל את זה, יש להניח שהוא בר מינן.

לא היה זה הרגע הדרמטי היחיד בפרק מרובה שיאים זה. גם בזירת הדותראקי, העושים את דרכם לווזטרוז, המצב לא טוב. נראה כי החאליסי (אמיליה קלארק) תצטרך לוותר על אחד מאהובי נפשה - בעלה החאל דרוגו (ג'ייסון מומואה) או יורש העצר שלו, שהיא נושאת ברחמה. אך ללא ספק הסצינה עוצרת הנשימה של הערב היא זו שבה נפטרה הסדרה מאחד מגיבוריה הראשיים. סצינה זו אפילו התעלתה על זו שבה הושם כתר מזהב רותח על ראשו של ויסריס טרגריין, אחיה המגעיל של חאליסי.

סצינות מפעימות, סצינות מגעילות

לא חסרו סצינות מפעימות בסדרה ראוותנית זו, שקהלה גדל והתרחב מאז עלייתה. בארצות הברית הצפייה בה עלתה ב-22% והיא כעת נאמדת בסביבות שלושה מיליון צופים בפרקים האחרונים. עוד נודע כי הסדרה היקרה מאוד להפקה הזאת, המצולמת בנופים השונים של אירלנד ומלטה, תמשיך לעונה שנייה, כצפוי.

היתה הסצינה בסוף הפרק הראשון, שבה בנם של נד וקייטלין סטארק תפס את שני האחים מבית לאניסטר מקיימים יחסי מין זה עם זה, ונזרק מהחלון בשל כך; היתה הסצינה שבה אריה שיסתה את הזאבה שלה בג'ופרי המפונק והפחדן; וכן חילופי המלים האכזריים אך מושחזים בין המלך רוברט (מארק אדי, כמעט כל סצינה אתו היתה טובה) למלכתו, שמודים בארסיות כי לא אהבו אחד את השני מעולם. כך גם כל מה שקשור לזאבים ולביצים.

גם סצינות מגעילות היו בשפע - כמו זו של האשה המשוגעת, ליסה ארין, המניקה את בנה, שנראה בכיתה ב' ומתנתק מהשד רק כדי לקדם הריגת אסיר; גבר המגלח את שיער חזהו של גבר אחר בסכין במחווה אינטימית; וחאליסי האוכלת לב נא של סוס שהעניק לה בעלה לרגל התעברותה, כחלק מטקס פולחן, כשכל הפנים שלה נוטפות דם באופן שאמור להיות ארוטי.

למעשה, בתחום הארוטי היו לא מעט סצינות מגעילות. היתה זו שבה ויסריס, שכבר נמנע ממנו למשש את חזה של אחותו שנישאה, מבלה באמבטיה עם נערה (כנראה שפחה בת 15) ומלהיב אותה במניית שמות של גולגולות של דרקונים: "גיסקאר, ואלראיון ורמיתרקס, דזוביוס מרקסיס...". עם כל שם היא המריאה לעבר תענוגות עילאיים. טוב, נו, סצינה זו היתה יותר טיפשית ממגעילה. ולא חסרו גם אלה בסדרה - היה הסריס, המשתף יותר מדי, שסיפר לנד כי "כשהייתי נער, עוד לפני שכרתו לי את הביצים עם סכין חמה..."; וחאליסי כשהתחזקה איימה "הפעם הבאה שתרים עלי יד תהיה הפעם האחרונה שיהיו לך ידיים". אפשר היה לחשוב על איום פחות שחוק; וסתם העוג העירום - כפיל של שרק - שהפציע פתאום רק כדי שנראה לו את הבולבול.

נקודת מבט גברית

כאשר רק עלתה הסדרה נכתב ב"ניו יורק טיימס" שהכניסו בה סצינות מין ופורנו רבות כדי למשוך נשים לז'אנר הפנטסטי, השנוא עליהן לרוב. קביעה זו בעייתית לא רק משום שהיא מכלילה, ושנשים, לפי אותן הכללות, גם אינן קהל היעד של פורנוגרפיה, אלא שהעירום והמין ב"משחקי הכס" כמעט שלגמרי ממקם את האשה כאובייקט מיני.

נכון שלקראת סוף הסדרה הנשים בה מתחזקות. קייטלין, אריה וחאליסי (אף שאפשר גם להירתע מגיבורה שלומדת לאהוב כל כך את הבעל שאנס אותה בליל כלולותיהם) הן דמויות פעילות וחזקות, אך העולם של שבע הממלכות עדיין נחלק לנשים אצילות ולזונות.

באתר של המגזין גבה המצח "אטלנטיק" נכתב כי לא כל תיאור כזה מלמד על שנאת נשים אלא על דיוק היסטורי של תקופה מיזוגנית (טענה משכנעת במקרה של "מד מן"). אלא שכאן המצלמה של הבמאי (טים ואן פאטן המצוין לרוב) מנצלת את הנשים האלה לא פחות מהתקופה (הבדיונית) ההיא. נקודת המבט של הסדרה היא מאוד גברית (כל יוצריה, הסופר שלה והבמאי שלה), היא כוללת הרבה מאוד זונות פתייניות, המלטפות את גופן העירום בשובביות והרבה מאוד בעילת נשים מאחור כששדיהן מתנדנדים לעבר עדשת המצלמה. לא בגללן נמשכות הנשים לסדרה הזאת, שבאמת הצליחה לפרוץ את מגבלות קהל חובבי "מבוכים ודרקונים", אלא בגלל העולם העשיר שהסדרה משרטטת.

הפן הנצלני הזה של הסדרה, מה עוד שהוא נהיה לסטנדרט בסדרות תקופתיות ("רומא", "ספרטקוס", "שושלת טיודור", "הבורג'ס") ונראה שמין ועירום יכולים להתקיים רק בהן, הוא אחת מחולשות הסדרה מרובת היתרונות. ב"משחקי הכס" מככבת אחת הדמויות המפתיעות והכריזמטיות בטלוויזיה כעת - השימדון טיריון לאניסטר (פיטר דינקלג', "שר הטבעות"), בן המשפחה החיובי אולי היחיד משושלת זו (אף שהוא נקרא "חצי איש", בשל ממדיו, הוא אולי היחיד בעל שיעור קומה).

כן, אבל

יש בסדרה סיפור מרובה פרטים על עולמות חדשים/ישנים ומרתקים (על פי ספריו של ג'ורג' ר"ר מרטין), תפאורה, תלבושות, צילום, אנימציית פתיח מרשימה, וגם דמויות ועלילות צבעוניות ומיוחדות. אבל, וכמו שהמלך רוברט ברתיאון אמר באחד הפרקים הראשונים של הסדרה, "כל מה שנאמר לפני המלה 'אבל' לא נחשב". עם כל הפאר שבעשייה וביצירה הזאת, היא נותרת טובה מסוגה, ולא באמת פורצת דרך. אין בה הקומה הנוספת הזאת, שהופכת סדרת טלוויזיה מטובה לבעלת משמעות פילוסופית, שאפשר ליישם על החיים היום.

פנטסיות היסטוריות שכאלה אמורות לעסוק בהווה, ולא רק בעבר המומצא (אף שנטען כי הסדרה מושפעת ממלחמות ימי הביניים - "מאה השנים" ו"מלחמת השושנים" - ההיסטוריות והלא מומצאות). "משחקי הכס" נותרת סגורה בעולמה. בתום צפייה בכל פרק יש סיפוק מהאקסטרווגנזה, אבל לא נותרים עם מטען מחשבתי. כל פעם שנתקלים בשחקן האירי איידן גילן בסדרה, שגילם את טומי קרקטי ב"הסמויה", ופה הוא בתפקיד בעל בית הבושת פיטר בייליש "ליטלפינגר" (המלמד נשים לזייף אורגזמה בסצינת פורנו לסבי רך), קשה שלא להתגעגע.

לא הוגן להשוות בין שתי הסדרות - "הסמויה" היא ריאליסטית, והכי טובה שנעשתה, ואילו "משחקי הכס" היא בתחום הפנטסיה. אלא ששתי הסדרות מדברות על שררה - אחת בעולם מתקדם והשנייה בעולם קדום. נכון יותר להשוות אותה ל"בטלסטארק גלקטיקה", סדרת מדע בדיוני על עולמות אחרים, שהיתה דרמה פוליטית וצבאית בוגרת ובשלה, שהתקיימה אי שם, אך היתה גם סוג של אלגוריה חברתית. בצפייה בה היה הממד החסר ב"משחקי הכס".

אך המקום הנוסף להשוואה היא ש"משחקי הכס" ו"הסמויה" הן סדרות דגל של HBO, והן מלמדות על מגמה בערוץ הכבלים ששינה את פני הטלוויזיה. השנה העלה הערוץ שני מופעי ראווה - "אימפריית הפשע" ו"משחקי הכס". בעברו התמחה בהעלאת סדרות עם טוויסט - "הסופרנוס", סדרת מאפיה על בוס שלוקח פרוזאק; "דדווד", מערבון מלוכלך שבו הקאובוי היה כל מה שלא חשבנו; "דם אמיתי", סדרת ערפדים סקסית, מסתורית ומהפנטת; ו"תרגיע" - הפן הנרגן והכה לא מסחרי של "סיינפלד".

אז הערוץ הגדיר את האלטרנטיווה הטלוויזיונית. בעקבותיו באו ערוצי כבלים רבים עם כל יצירותיהם. היום המתחרה הרציני שלו, לפחות בתחום הפרסים, יהיה ערוץ אי-אם-סי, הילד החדש בשכונה, עם "מד מן", "שובר שורות", "המתים המהלכים" ו"ההריגה". הסדרות החדשות של HBO הן לגמרי מיינסטרים - סדרה תקופתית על הפשע המאורגן ממש לפי הספר; סדרת פנטסיה עשירה בפרטים ובמזומנים - אלה שתי הפקות יוקרתיות ומרשימות (אפשר לצרף אליהן את "פסיפיק" של ערוץ זה, שהתאפיינה גם היא בעשייה קולנועית מרשימה אך מוכרת ובתקציב ענק). סדרות אלה מלמדות על שינוי רציני שחל בערוץ, שפרץ את תחום הטלוויזיה אך עכשיו דומה יותר לאולפן סרטים נוסף. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה עכשיו, ומה שהוא עושה זה מתקרב לממסד.



נד - שון בין; יושב מימין. ליטלפינגר - איידן גילן; עומד מימין סאנסה - סופי טרנר; במרכז. עולמות מרתקים


צילומי הסדרה ''משחקי הכס''. תהיה עונה שנייה, כצפוי
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו