רותה קופפר

"בלש אמיתי", הסדרה החדשה של ערוץ HBO, שתעלה הערב (שלישי) ב"יס או", היא מהסדרות שאינן חוששות לקחת את הזמן. הן נפתחות להן לאט בתוך הלב והתודעה של הצופים, משתבחות בבישול עמוק על להבה קטנה, שמעמיקה את הטעמים עם חומרים טובים. בין הטעמים, המטעמים בעצם, נמצאים שחקני הקולנוע מתיו מקונהי (שמצטיין בכל תפקיד קולנועי שקיבל השנה מ"הזאב מוול סטריט" ועד "דאלאס"), וודי הארלסון (שממשיך בדרכו כתמיד, השנה גם ב"אחים בדם"), וכן היוצר ניק פיסולוטו (סופר מותחנים שכתב גם ל"דה קילינג" האמריקאית) והבימוי של קארי פוקונגה.

במרכז הסדרה סיפור שמתרחש בכמה צירי זמן, ונע קדימה ואחורה ביניהם. מקונהי והארלסון מגלמים את בלשי המשטרה ראסט קול ומרטין הארט, שהיו שותפים לפני 17 שנה כאשר התבצע רצח נורא בעיירה שלהם שבלואיזיאנה. ב-2012, מסיבה שלא נחשפת בתחילה לצופים, השניים מוסרים עדות במשטרה, כדי לעבור שוב על תיק רצח שעל פיענוחו עבדו ב-1995. בזמן החקירה הצופים לומדים גם על הקשר בין השותפים המנוגדים הארט וקול (באנגלית צליל שמותיהם נשמע כמו חם וקר, ולא בכדי).

"בלש אמיתי". דרמה אינטליגנטית צילום: Jim Bridges/HBO

צירי הזמן נפגשים ב- 2012, שבה כל אחד מהם חוזר לעולם שחשב שעזב מזמן. כשהם מוסרים את העדות שלהם, נחשפים סיפוריהם האישיים ומערכת היחסים ביניהם הופכת לנקודת המוקד של הסדרה. ככל שמעמיקים בקשר ביניהם, ובמקרה שחקרו, נהיה ברור יותר ויותר כי לא מדובר כאן בחלוקה מקובלת של טובים ורעים, של שחור ולבן או של חם וקר. הזיגזג בין הבלשים הוא לא רק מהעבר אל ההווה ובין אחד לשני, אלא גם בין ההזדהות והאמון שנותנים הצופים בכל אחד מהם.

כמו ששמה הפשוט של הסדרה מלמד, אין בה ניסיון רב מדי לשחק עם פורמט חדשני (ייתכן שהחידוש היחיד הוא שבכל עונה יתחלפו השחקנים). יוצריה מנסים לעשות דרמה אינטליגנטית, מורכבת, מרובדת ובו בזמן מרווחת. אולי זה מקרי אבל היא מזכירה את אחד הסרטים הראשונים שפירסמו את מקונהי, "כוכב בודד" של ג'ון סיילס, שגם הוא נע על שני צירי זמן ומציג סיפור משטרתי המתרחש בדרום ארצות הברית.

השיחות בין השוטרים אז והיום גדושות באמירות פילוסופיות. "צריך להפסיק להתרבות. להפסיק את התיכנות שלנו", אומר בן דמותו של מתיו מקונהי. בהזדמנות אחרת מדברים על כך שמודעות היא פגם אבולוציוני של האדם.

הסדרה, הכוללת שמונה פרקים, היא פנינה לתחילת השנה (בארצות הברית צפו בפרק הראשון של 2.3 מיליון צופים). אך אי אפשר בלי הסתייגות, והרי היא: נמאס מזירות הרצח הנראות כמו עבודת מיצג במוזיאון של אלימות מיופייפת. כבר ראינו את זה ב"דה פולואינג" וב"אימה אמריקאית" ועכשיו גם כאן. נכון שהצופים זוללים רצח מהבוקר עד הערב, אבל לא חייבים להפוך אותו לגורמה כדי להשביח את הסדרה. ככל הנראה יובא הסבר תוכני להתפלשות העיצובית הזאת, אבל אפשר להסתדר בלעדיה. עלילת הרצח היא בין כה וכה מין רכב שעליו רוכבים אל אופקים אחרים שיש לסדרה להציע; לא חייבים להפוך אותה לרכב אספנות.

"בלש אמיתי". יס או, 22:00

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ