יוצרי "בטיפול 3" האמריקאית מגלים סודות מהקליניקה

איך זוג נשוי עובד ביחד על סדרה אחת? אניה אפשטיין ודן פוטרמן מספרים מה הם חשבו על המשחק של אסי דיין ולמה כולם חושבים שבסוף הם יתגרשו

רותה קופפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רותה קופפר

באיחור רב ולא מקובל הגיעה העונה השלישית של "בטיפול" האמריקאית לשידור בישראל. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. בעונה השלישית שלה היא טובה, מדודה ומרתקת לא פחות משתי עונותיה הראשונות. שני הפרקים הראשונים של העונה השלישית של "In Treatment" של HBO, המבוססת על הסדרה הישראלית, שודרו אתמול ב"יס או" (הלילה יש שידור חוזר של השניים). העונה השלישית היא הראשונה שאינה מבוססת על הסדרה הישראלית המקורית של חגי לוי (תסריטאי ראשי אורי סיוון) ששודרה בהוט.

בעונה זו ד"ר פול וסטון (גבריאל בירן) נשאר בכורסתו. מולו שלושה מטופלים חדשים. פרנסיס, שמגלמת דברה וינגר ("קצין וג'נטלמן", "תנאים של חיבה"), היא שחקנית החוזרת לבמה, להפקה גדולה בברודוויי. היא פונה אל פול משום שאינה מצליחה לזכור את השורות. כבר בפגישה הראשונה מתברר כי זה לא הכל - אחותה, שהיתה מטופלת לפני שנים רבות של פול, חולה בסרטן השד בשלב סופני.

מטופל נוסף הוא סוניל, מהגר מהודו, שבא לגור בארצות הברית עם בנו הרופא הנשוי לאמריקאית. סוניל הוא אלמן טרי, בגילומו של אירפאן קאן ("נער החידות ממומבאי"). בנו וכלתו סבורים כי שקע בדיכאון. המטופל השלישי של פול הוא ג'סי (דיין דיהאן), נער הומו, הבוחן את קשריו עם הוריו המאמצים ועם אמו הביולוגית. פול עצמו מטופל כעת אצל אדל, הפסיכולוגית החדשה (איימי ריאן, "המשרד", "הסמויה"). שלא כמו הסדרה המקורית, הפרקים האלה שודרו במקור בצמדים יומיים בכל בשבוע, ולא לפי הפורמט המקורי והייחודי של הסדרה - פרק קצר בכל יום.

מאחורי הקלעים של העונה השלישית של "בטיפול" האמריקאית

מנהלי העונה הזאת הם דן פוטרמן (שהוא גם שחקן המוכר מ"אחים ואחיות", "השופטת איימי", "ויל וגרייס", והיה מועמד לאוסקר על התסריט של "קפוטה"), ואשתו אניה אפשטיין (שכתבה לסדרה המשובחת "רצח מאדום לשחור"). פוטרמן, יהודי יליד ברוקלין, ובן לאם פסיכואנליטיקאית, ואפשטיין, המשתייכת לשושלת הוליוודית - סבה פיליפ ג' אפשטיין ואחיו התאום יוליוס ג'י אפשטיין כתבו את התסריט ל"קזבלנקה" - חברו כאן יחד.

בראיון טלפוני מביתם בניו יורק הם מדברים על העונה השלישית, על הסיכוי לעונה רביעית ועל העבודה המשותפת כזוג נשוי. "היינו מאוד מודעים לכך שזאת העונה האמריקאית הראשונה", אומרת אפשטיין. "ועוד יותר מזה שהיא ניו-יורקית. בעונה הקודמת לא הורגש שהמיקום השתנה מבולטימור לברוקלין, אולי כי היא נצמדה לעלילות הישראליות. לכן חיפשנו סיפור שיהיה יותר ניו-יורקי ולא רק יותר אמריקאי. בגלל זה יש לנו הסיפור של המהגר. וגם משום שרצינו אדם שלא טבעי שילך לטיפול. בתחילה חשבנו על יהודי חרדי, רצינו לקחת את הראפר החרדי מתיסיהו, אבל זה לא הסתדר, למזלנו כנראה".

פוטרמן: "גם השימוש בדברה וינגר, ובכלל בשחקנית שהולכת לטיפול, קשור לניו יורק, כי יש כאן תרבות סלבריטאים די גדולה, ודאי שיותר מאשר בבולטימור. גם ההתייחסות לנער ההומו היתה כזאת שכמעט ולא נוגעת להומוסקסואליות שלו, כי היא - כמו שמקובל באנשים בגילו בעיר כמו ניו יורק - נתפשת כמובנת מאליה".

אף שעונה זו עלתה ב-2010 ולרוב מקובל להכריע בנוגע להמשך סדרה עוד בזמן שידורה, מדובר על אפשרות לעונה רביעית. אפשטיין מאשרת. "התסריטאית שרה טרים, שתהיה האחראית במקומנו, היא כותבת נהדרת, היא היחידה שעובדת בסדרה מהעונה הראשונה. ב-HBO סבורים שאם תהיה עונה חדשה צריך לשנות את המבנה ואת המיקוד שלה. אם היא תמשיך זה יהיה כמו סדרה רגילה, תוכנית בת שעה פעם בשבוע, שתיסוב על דמותו של פול, ועל חייו הפרטיים, גם מחוץ לקליניקה". פוטרמן: "אם היא תמשיך היא תהיה עם בירן, לא תהיה סדרה בלעדיו".

אף שהיתה כזאת. מה חשבתם על הפסיכולוג הישראלי?

פוטרמן: "כל אחד מהם הביא פרשנות אחרת לתפקיד. זה הזכיר לי את ההצגה ‘מלאכים באמריקה' שבו שני שחקנים גילמו את רוי כהן (התובע האמריקאי שעבד עם הסנאטור ג'וזף מקארתי), רון ליבמן ואחר כך פ' מוריי אברהם. כל אחד מהם שיחק מדהים אבל שונה לגמרי. הרגשתי אותו הדבר עם המשחק של אסי דיין ושל גבריאל בירן. דיין הרבה יותר יצרי בעוד שבירן שכלתני, אבל שואב אותך פנימה, מעניין לדעת מה הוא חושב, ומה יהיה הצעד הבא שלו. זה כמו מאסטר קלאס בפרשנויות שונות של תפקיד".

אפשטיין: "מאוד אהבנו גם את איילת זורר. אהבנו אותה כל כך שרצינו ללהק אותה כפסיכולוגית החדשה של בירן. אבל התחושה היתה שיש יותר מדי מבטאים בסדרה - של בירן, ושל קאן, ולא היה אפשר להוסיף גם אותה".

למה רציתם פסיכולוגית צעירה לתפקיד?

אפשטיין: "הרגשנו שראינו כבר יותר מדי פעמים את הדינמיקה ההפוכה, שהמטופלות היו הצעירות והוא היה הסמכותי ונמשכו אליו - עם הדמות של מליסה ג'ורג' וקצת של הופ דייוויס שפיתחו יחס אינטימי לבירן, ורצינו מאוד לשים את פול בעמדה ההפוכה".

פוטרמן: "דיאן ויסט (שגילמה את ג'ינה) היתה מדהימה, גם גילה אלמגור היתה מצוינת, אבל הרגשנו שהסיפור הזה מיצה את עצמו. רצינו גם שהפסיכולוגית החדשה תהיה טובה יותר בשבילו, פחות חברה".

מי המטופל המועדף העונה?

אפשטיין: "אני קצת חצויה. זה נע בין אירפאן קאן, שלו התפקיד בעצם נכתב ויועד, הוא היה מהפנט בהופעה שלו, ובין איימי ריאן. ראשית, כי אנחנו כותבים את הפרק אתה. ושנית, כי שנינו עבדנו אתה בעבר והיא מין קמע שמביא לנו מזל. היא שיחקה בסדרה ‘רצח מאדום לשחור', סדרה שבה דני ואני הכרנו".

איך זה באמת לעבוד כזוג נשוי בניהול אותה סדרה, האם זה שימש לכם כטיפול זוגי?

אפשטיין: "הבדיחה הקבועה של אנשים ששומעים על זה היא שאנחנו בסוף נתגרש. כל מיני אנשים אומרים לנו שלא היו מסוגלים לעבוד עם בן הזוג, אבל זאת עבודה גדולה כל כך, מפלצתית, בגלל הפרקים המרובים והסיפורים השונים. הרגשנו שזה מחויב המציאות שנעבוד יחד כי מנהלי תוכניות לא רק כותבים. אם היו לנו קונפליקטים או מתחים לא היינו מצליחים לעבוד על הסדרה. לכל אחד מאתנו יש כישורים ויתרונות, אז הצלחנו להפריד ולמשול".

פוטרמן: "נכון. חילקנו בינינו את העבודה כך שתמיד אחד היה הולך לאתר הצילומים לטפל בענייני העריכה, המוסיקה, החזרות והתסריט, והאחר היה נשאר בבית וכותב".

אפשטיין: "בשלב מאוד מוקדם הבהרנו לכולם שתמיד אחד מאתנו יעזוב מוקדם כדי להכין ארוחת ערב לילדות. הקפדנו לעשות זאת, לכן לא היה לנו יותר מדי זמן פנוי יחד".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ