בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבדיחה על חשבונם

למה ריקי ג'רווייס חושב כי גם בסדרה החדשה שלו, "קטן מהחיים", שהדמות הראשית בה היא גמד, חוסר הנוחות של הצופים מעיד בעיקר עליהם

7תגובות

"קטן מהחיים", הסדרה החדשה של ריקי ג'רווייס, היא עוד פרודיה דוקומנטרית על אחורי הקלעים של הוליווד מבית היוצר של מי שמקפידים לפרק אותו. אלא שלא כמו ב"ניצבים", הפעם ג'רווייס אינו מגלם את הגיבור הראשי. הוא מגלם את עצמו בתפקיד משני, לצד סטיבן מרצ'נט, שותפו ליצירה, שגם הוא מגלם את עצמו.

במרכז הסדרה, שעלתה השבוע בארצות הברית בערוץ HBO (ותעלה בישראל בערוץ יס או ב-11 במארס), ניצב וורוויק דייוויס, שחקן קטן קומה (מכאן משחק המלים שבשם הסדרה). כמו כל הגיבורים בסדרות של ג'רווייס גם הוא סובל מבעיית מודעות עצמית. האגו שלו גדול בהרבה מהמקום שלו בעולם האמיתי.

במשך השנים השתתף דייוויס - זה במציאות וזה בסדרה - בכמה להיטים קולנועיים. הוא מילא מגוון תפקידים בסרטי "הארי פוטר", "מלחמת הכוכבים" ותפקיד מרכזי ב"וילו והנסיכה". בינתיים הקריירה שלו, הפעם רק בסדרה, קצת מדשדשת והוא מנסה לרכוב על הצלחת העבר. לא שהוא מתייחס אל עצמו כאדם שאבד עליו הכלח. להיפך, הוא, לדבריו, מעין מרטין לותר קינג של קטני הקומה.

השימוש בגמד בתפקיד הראשי מעורר אי נוחות, במיוחד כשהוא נוטה ליפול מכיסא הנהג בג'יפ הענק שלו או להיתקע בתוך הפתח המיועד לכלב בדלת הכניסה שלו. התחושה היא שצוחקים עליו כפי שעשו בעבר בקרקסים. אבל לדברי ג'רווייס, חוסר נוחות מעיד על הצופים יותר מאשר על יוצרי הסדרה.

 

בראיון לקראת עליית הסדרה בארצות הברית אמר ג'רווייס (שהותקף על רשעותו בהנחיית טקס גלובוס הזהב ב-2011 ואחר כך הותקף על העדר הרשעות הזאת בטקס שנה אחר כך), לעורך התרבות של אתר "סלון" כי "קומדיה עוסקת באמפתיה". בראיון הוא מבהיר כי "איננו צוחקים עלי וורוויק כי הוא גמד. הרי אין שום דבר מצחיק בכך שהוא גמד... אנחנו צוחקים עליו כי הוא בן אדם מניפולטיבי ויומרני... אנחנו רוצים להראות לצופים את ההבדל בין תוכנית שמנצלת אנשים קטני קומה לבין תוכנית שמצביעה על ניצול שכזה". אשר לקטע שנקטל רבות בבריטניה, שבו דייוויס נראה תקוע באשנב של הכלב בדלת (אחרי שאשתו לשעבר - אשה גבוהה שהוא מותח ביקורת על היקף מותניה - החליפה את המנעולים בביתם), שואל ג'רווייס "מה לא מצחיק בזה?" הוא מוסיף: "דייוויס הוא שחקן פיסי מצוין. הוא כמו צ'פלין... אם יש אנשים שחושבים שגמד לא יכול לעשות סלפסטיק אז זו דעה קדומה שלהם".

הקומיקאי המבריק הבחין בכך שהנפגעים מהבדיחות או הליהוקים שלו הם אנשים מטעם "ולא הגמדים עצמם". יש לו כמובן הסבר לכך: "כאשר נוגעים במשהו שהוא בחזקת טאבו, או עושים סאטירה, נוקטים אירוניה, אנשים תמיד טועים בהתייחסות לנושא הבדיחה כאל מושא הלעג. אפשר לספר בדיחה על גזע, מבלי להיות גזען. אתה יכול לספר בדיחה על נכות, מבלי להיות אדם המפלה נכים לרעה... כאשר דייוויד ברנט (הבוס בסדרה שפירסמה את ג'רווייס ואת מרצ'נט, "המשרד") מתעקש לסייע למישהי בכיסא גלגלים כי הוא רוצה שהמצלמה תקלוט אותו עושה את זה, ברור שלא צוחקים על האשה".

מושאי הלעג במוצהר הם כוכבי הקולנוע והרוק שמופיעים בתוכניות. לפי שני הפרקים הראשונים של הסדרה אלה הקטעים המצחיקים ביותר בסדרה (לצד הדינמיקה של דייוויס עם המזכירה חדלת האישים שלו), שכמו תמיד מנסה לבחון גבולות חדשים. אך אלה גם הקטעים המדגישים את הבעייתיות המסוימת של הסדרה החדשה. שלא כמו ב"ניצבים" שבה הכוכבים היו חלק אינטגרלי מהתסריט, כאן המפגשים עם גונבי ההצגה עם ריקי, נראים קצת מודבקים בתוך הסדרה של דייוויס.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

שחקן הקולנוע ליאם ניסן למשל בא למשרד של ריקי וסטיבן ומודיע להם שהחליט להעלות מופע סטנדאפ, ושהבדיחות שלו עוסקות בעיקר באיידס. ג'וני דפ פוגש בדייוויס כי הוא עצמו עתיד לגלם גמד והוא מאסכולת המשחק שמאמינה כי צריך להתלוות לגמד אמיתי כדי לחקות את התנהגותו על הבד. אחר כך השניים - דייוויס ודפ - מגיעים למשרד של ג'רווייס ומרצ'נט ושם הכוכב מנסה לבוא חשבון עם ג'רווייס על הדברים שזה אמר בהיותו מנחה גלובוס הזהב עליו.

לפני טקס גלובוס הזהב השנה חזר ואמר ג'רווייס כי אנשים שעקץ בטקס הקודם שמחו לעבוד אתו השנה, למשל ג'וני דפ. שיתוף הפעולה של הכוכבים עם ג'רווייס ברור. כך מי שהיה הפואנטה של הבדיחה מחזיר לעצמו קצת כוח כשהוא נהפך לחלק ממנה. כמקובל במקרים כאלה, השחקנים המגלמים את עצמם באופן מוקצן וגרוטסקי חושפים כך את היכולת שלהם להתייחס אל עצמם בהומור ולהזכיר לצופים כי הם כמעט תמיד מגלמים דמות ציבורית. "עכשיו אני מבין למה הם מסכימים לזה", אומר ג'רווייס ל"סלון". "גילמתי דמות מעוותת של עצמי ב'תרגיע' (תוכניתו של לארי דייוויד), והבנתי שככל שאהיה יותר מגעיל כך השריון שאני עוטה יהיה עבה יותר... כך מרכיבים מגן של אמינות".

ג'רווייס ומרצ'נט עוטים שריון שכזה ב"קטן מהחיים". בסדרה החדשה, כמו ב"אידיוט בחו"ל" (שתשודר שוב בישראל בערוץ דיסקברי) וכמו בתוכנית המצוירת "המופע של ריקי ג'רווייס" (ששודרה ביס קומדי), הם מציגים גרסאות מאופקות מאוד - כמעט משעממות, בוודאי משועממות - של עצמם.

בשני הפרקים הראשונים של הסדרה אין רגע שבו נראה ג'רווייס במצבו המוכר של צחוק מתפרץ או בחיוכו הגדול מלא השיניים (כמו במפגש שלו עם ג'ון סטיוארט ב"דיילי שואו" שאליו בא לקדם את התוכנית החדשה, אבל בסוף דיבר על פורנו של דובי פנדה).

ג'רווייס ומרצ'נט, שמאמינים כי אפשר לצחוק על הכל והוכיחו זאת בעבר, מנסים להניא את ניסן מלספר בדיחות על איידס. הוא תוהה למה להם מותר ולו אסור. השניים מושכים בכתפיהם. לאתר "סלון" סיפק ג'רווייס תשובה לשאלה של ניסן. "כי אני יודע מה אני עושה", הוא אומר. "ואני יודע מיהו המטרה של הבדיחה שלי. אני לא מאלה החושבים שקומדיה מתרחשת כשהמצפון יוצא לחופשה. המצפון שלי לעולם אינו יוצא לחופשה".

--------------------------------------------------

הגברים האמריקאים לא יכולים בלי הומור

יותר ממוסיקה, ספורט או "סגנון אישי", קומדיה היא האופן המרכזי ביותר שבעזרתו גברים צעירים בארצות הברית מגדירים את עצמם. כך עולה ממחקר של ערוץ קומדי סנטרל, המשדר תוכניות כמו "הדיילי שואו", "דו"ח קולבר" ו"סאותפארק". לפי המחקר, שעליו דיווח השבוע "ניו יורק טיימס", 88% מהמשיבים אמרו שחוש ההומור שלהם הוא חלק משמעותי מההגדרה העצמית שלהם, 74% השיבו כי "אנשים מצחיקים הם יותר פופולריים", ו-58% הודו ששלחו סרטונים מצחיקים כדי להרשים אדם אחר.

המחקר המקוון בהשתתפות 2,000 בני אדם נעשה בידי חברת נילסן. תוצאות המחקר צורפו לאלה שנעשו ב-19 ערים בארצות הברית בקרב גברים שנולדו בשנות ה-80 ואילך. "אנחנו קוראים להם ילידי קומדיה", אומרת טניה גיילס סמנכ"ל המחקר של אם-טי-וי, שערוץ קומדי סנטרל שייך לו. "קומדיה מרכזית כל כך לזהות שלהם, לאופן שהם יוצרים קשרים עם אחרים, להתבוננות שלהם על העולם. אחת המסקנות המעניינות של המחקר הזה הוא שהומור ולא מוסיקה נמצא במקום הראשון של הביטוי העצמי שלהם". יש להביא בחשבון, כך נאמר בכתבה, שאת המחקר הזמין ערוץ שכל ייעודו הוא קומדיה.

נשים נכללו גם הן במחקר, אבל הערוץ אסף רק את הנתונים על הגברים משום שהם רוב הצופים בו וזו גם קבוצת היעד שהכי קשה להגיע אליה בטלוויזיה. מהמחקר עלה שהגברים אמרו שהם ממעטים לצפות בטלוויזיה, אבל הטלוויזיה היא עדיין המקור הכי גדול שלהם לחומרים קומיים. עוד עלה כי הגברים חושבים שכל נושא ראוי לצחוק, שהם מחפשים הומור עם קצב מהיר ושהאבסורד החליף את האירוניה בהעדפותיהם.

עוד סדרות מדוברות: גבר מי שנשאר אחרון | סמאש | טאצ' | נערה אבודה | הפירמה | החשוד העיקרי | שקרניות קטנות | לאק | מבוקש | נקמה | אימה אמריקאית | מוארת | וילפריד | טרה נובה | נערה חדשה | בוס | ערים כל הלילה | הומלנד | גיהנום על גלגלים | שתי נערות מרוששות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו