בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האב הקדמון: מ"הפלינסטונס" עד "סאות פארק"

"הפלינסטונס" אולי לא תזכה לגרסה עדכנית, אבל היא פרצה את הדרך לבאות אחריה. כך יצרו סדרות האנימציה למבוגרים שפה משלהן

3תגובות

בחודש שעבר הוקפאה הפקת הגרסה העדכנית לסדרת האנימציה "הפלינסטונס", על משפחת קדמוני החיה בכיף קצת אחרי עידן הקרח. סת מקפרלן, אבי סדרות אנימציה בוגרות כ"איש משפחה", "אבא אמריקאי" ו"קליבלנד", שהיה אמור להשיב את הסיטקום המצויר של האנה ברברה לרשת פוקס, הודיע שהוא לא עומד בנטל.

המפגש המחודש עם פרד, וילמה, בארני ובטי וחיית המחמד דינו היה אמור להיות סגירת מעגל בשביל מקפרלן. בעבר סיפר כי הדמות הראשונה שאי פעם צייר, בגיל שנתיים, היתה של פרד פלינסטון. אבל למרות הערך הסנטימנטלי והנוסטלגיה אין לו זמן.

יוצרי הסדרה הקדמונית היו בוודאי מופתעים מכך שהפריים-טיים האמריקאי שופע כיום כל כך בסדרות אנימציה למבוגרים, עוד יותר מאשר דמויותיה היו נדהמות שלמכוניות כיום יש מנוע ואין צורך להניע אותן ברגליים יחפות. יאבא דאבה דו!

הנוף המצויר בפריים-טיים האמריקאי צפוף כיום. בולטות בו סדרות כמו אנימציות סיטקום כ"איש משפחה", "ארצ'ר" על סוכנות ביון ו"ביווס ובאטהד" על בני העשרה הטמבלים ששבו משנות ה‑90 למילניום השלישי, לצד אבני דרך כמו "משפחת סימפסון" שהובטחו לה כבר 25 עונות וציינה לפני שבועיים 25 שנה לבריאתה, ב"מופע של טרייסי אולמן", והתוכנית "סאות פארק" שכעת משודרת העונה ה‑16 שלה בארצות הברית ועתידה להגיע לפחות עד העונה ה‑20.

מצד אחד מתבקש להשיב את מי שהניחה את היסודות להצלחות האלה. מצד שני מרוב מצוירים לא רואים את הפלזמה. כך או כך, הרצון להפיק עיבוד מחודש ל"פלינסטונס" מתיישב עם גל העיבודים לסדרות מצליחות מן העבר והדבר תואם את שפת האנימציה שנהפכה למדוברת מאוד בטלוויזיה האמריקאית.

 

כאשר שודרה לראשונה "משפחת קדמוני" או "הפלינסטונס" בין 1960 ל‑1966 (ובשידורים חוזרים עד היום), היא נחשבה לסדרה המצוירת הראשונה בשעות צפיית השיא בארצות הברית. קדמו לה אמנם כמה ניסיונות של שידורי אנימציות שנמשכו חודשים ספורים, אבל היא היתה הסיטקום המצויר הראשון וכמעט היחיד עד בואה של "משפחת סימפסון" ב‑1989. בין לבין שודרה בהצלחה יחסית הסדרה "חכו עד שאבא יחזור הביתה", מ‑1972 עד 1974.

אם "הפלינסטונס" הושפעה מסיטקום מצליח מאוד שקדם לה ("האנימונרס" מ‑1951), הרי ש"חכו עד שאבא יחזור הביתה" הושפעה מ"הכל נשאר במשפחה" מ‑1971. את קולו של האב, שבשובו איימה האם על ילדיה, דיבב טום בוזלי, שגילם במשך שנים אב בסיטקום אחר, הווארד קנינגהם ב"ימים מאושרים".

כל הסדרות האלה סובבות על איש המשפחה, האבא האמריקאי, הטמבל האהוב שהוא גזען ועגלגל כמו ארצ'י באנקר, פיטר מ"איש משפחה" והומר סימפסון. אלה ניהלו מאבק מתמיד עם הדור הצעיר ­ זה של בארט סימפסון. בני דורו הם החבר'ה מ"סאות פארק" על ארבעה ילדים בני תשע מכיתה ג' בקולורדו ­ סטאן, קייל, קני וקארטמן ­ שיצרו טריי פארקר ומאט סטון.

 

מאז עלתה "סאות פארק" ב‑1997 יש לה אחוזי צפייה גבוהים בערוץ קומדי סנטרל וההערצה אליה אינה מתמתנת. זו התוכנית הוותיקה ביותר של הערוץ והיא תהיה שם לפחות עד 2016. סדרות האנימציה האלה (המתחרות זו בזו, ויריבות ­ לפחות בעיני יוצרי "סאות פארק" השונאים את "איש משפחה") משמשות בשני העשורים האחרונים מעין מראה מעוותת של החברה האמריקאית. הן משלבות תכנים סאטיריים, ביקורת חברתית עם בדיחות לכל המשפחה. את הכיעור הניבט מהמראה הזאת מסווים הצבעים העזים של המדיום. גם הדברים הכי ארסיים או נוקבים נשמעים מרוככים יותר מפי דמויות מצוירות בצהוב.

הפתיח של באנקסי ל"משפחת סימפסון"

אף שהסדרות עוררו ביקורת ורעש ­ במיוחד "סאות פארק" הנועזת, העדכנית (בשל התעקשות שני היוצרים לכתוב את הפרקים בסמוך לשידור), המנגחת והעקשנית מבין כולן­ הן מרשות לעצמן את מה שדמויות אנושיות חוששות לעשות (אלא אם כן הן לואי סי-קי). אנימציות נחשבות ליקרות ביותר, במיוחד המצליחות שבהן, אבל הן נהנות משימוש בגיבורים שלא מתבגרים ולא מתעייפים, ומבקשים להציג פן אחר שלהם בדמויות בקולנוע. הן מתבגרות היטב עם קהלן ומאחר שאלה סרטים מצוירים הן מושכות בכל פעם קהל ילדים חדש.

 

שפת סדרת האנימציה למבוגרים כוללת ויזואליות וגם טון אירוני, מתחכם, הפוך על הפוך ובמקרים הטובים חד כתער. היא מאפיינת גם אנימציות המיועדות לילדים ומהן נהנים גם מבוגרים, כמו "בובספוג מכנס מרובע". הטון לעתים משתלט על המסר, לטוב ולרע.

לפני "סאות פארק" (ו"בוק אוף מורמון", המיוזיקל המצליח של יוצרי הסדרה), היה המגזין "מד" שהשנה מציינים 60 שנה להיווסדו בידי הארווי קורצמן. כל סדרות האנימציה חבות את קיומן למגזין ההומוריסטי הזה. בלעדיו לא היתה להן שפה. עוד לפני "מד מן", שבתחילת שידוריה כאן תורגמה ל"הגברים של שדות מדיסון", היה מגזין הקומיקס הקומי שהמערכת שלו שכנה בשדרות מדיסון בתחילת שנות ה‑60. המגזין, משחק המלים של הכתובת עם פירוש המלה האנגלית MAD (כועס או מטורף), התאפיין בפארודיות על תרבות פופולרית ­ סרטים, סדרות וכו', עקיצות פוסט-מודרניות, כשאלה עוד לא נקראו כך, אמירות פוליטיות וחברתיות בתקופה שהן החלו לקבל ביטוי מחאתי בארצות הברית, ונטייה לחשוף את האמת מאחורי כללים החשובים ליום-יום ("שיהיה לך יום מקסים") האמריקאי.

בגלגול המוקדם של המגזין יצאו כארבעה עד שבעה גיליונות בשנה. ב‑1958 כבר נקבעה שגרה של שמונה גיליונות בשנה, שנשמרה כארבעה עשורים. אחר כך הוסיפו עוד גיליונות מיוחדים. ב‑1997 יצא גיליון של עיתון ההומור הזה כירחון. עם צאת הגיליון ה‑500, ביוני 2009, נהפך המגזין לרבעון בשל קיצוצים של הוצאת טיים-וורנר, אבל שנה אחר כך עלתה תפוצתו לשישה גיליונות בשנה. אף שהוא עדיין רואה אור, סדרות האנימציות, הסיטקומים והאתרים החליפו אותו. בשיאו, בשנות ה‑70, נמכרו שני מיליון עותקים מכל גיליון, אבל מאז הטון הייחודי כבר אינו חתרני.

"משפחת סימפסון" התייחסה למגזין כמה פעמים. מפיק האנימציה שוברת המוסכמות, ביל אוקלי, אמר פעם כי "כל מי שהיה ילד בין השנים 1955 ל‑1975 (יש להוסיף בארצות הברית) קרא את 'מד', משם נולד חוש ההומור שלך... אני חושב ש'משפחת סימפסון' תפסה את המקום הזה בלב האמריקאי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו