בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השאלות הבוערות לקראת סוף העונה של "משחקי הכס"

האם העונה הראשונה טובה מהנוכחית, מה יש בה יותר - מין או אלימות, מי הגיבור של העונה השנייה והאם באמת מדובר בסדרה הכי טובה בטלוויזיה

30תגובות

הקיץ כבר כאן והחורף שאיים לבוא בקדימונים ל"משחקי הכס" כבר מאחורינו. פרק הסיום של העונה השנייה של סדרה זו ישודר ביום חמישי בערוץ יס או (בארצות הברית הוא שודר ביום ראשון וכבר קבע שיא צפייה לסדרה כולה). לקראת שידורו יעסוק המדור היום בעשר מהשאלות הבולטות שליוו ­ בדיונים אינטרנטיים, עיתונים וסתם שיחות בין צופים ­ את העונה הזאת של סדרת הפנטסיה על עולמות רחוקים, מורכבים ומרתקים. מדובר רק בעשר, בין כל נהרות המלים שאיימו להטביע את הסדרה, בהתאם להחלטתם של יוצריה להפיק רק עשרה פרקים בכל עונה (התשובות יכללו אך ורק פרטים מפרקים שכבר שודרו בישראל).

כבר מהעונה הראשונה ניכר היה כי לצד בניית העולמות, העמים, הגיבורים והפוליטיקה, סדרת הפנטסיה הזאת ­ שיצרו דייוויד בניוף ודן ב' וייס על פי ספריו של ג'ורג' ר"ר מרטין ­ מתאפיינת בהרבה מאוד מין ואלימות.

 

השאלה הראשונה, אם כן, היא מה יש בה יותר ­- מין או אלימות?

העונה, כך נדמה, התשובה היא אלימות, לפחות במחצית השנייה שלה. היא כוללת גם אלימות מינית כמו אונס, חובה כמעט בכל פרק, וגילוי עריות, כמובן ­ אך זה לכל הדעות משתייך לקטגוריה השנייה. לא שלא היו סצינות מיניות בוטות מאוד, כמו השלישייה שבה משתתף המלך-ילד ג'ופרי וסצינות בבית הזונות של ליטלפינגר, שבו עירומן של הנשים תמיד נמצא בשפע וכקישוט (זו, אגב, תעשייה שמתוארת בפרטי פרטים, בניגוד לשאר משלחי היד בסדרה) ­ אך האכזריות עוד גברה.

בפרק השישי, אחד האלימים העונה, ישנה הסצינה שבה תיאון גרייג'וי (שם ראוי לציון כשלעצמו) עורף את ראשו של רודריק. לוזר שכמותו, הוא לא מצליח לעשות זאת באבחה אחת, והקהל נאלץ לראות אותו מכה שוב ושוב בעורפו של הקשיש עד שראשו של זה מתגלגל על הרצפה. בהמשך קורעים אדם לגזרים, ולבסוף ישנו אונס קבוצתי שנגדע באבו בשפיכת מעיים של אחד האנסים. כל זה מסתיים בטבח.

באתר המדע הבדיוני "io9" העמיקו ובחנו אם האלימות והמין משרתים את העלילה, והגיעו למסקנה כי ברבים מהמקרים התשובה שלילית. עוד מציע האתר הזה תיאוריה בדבר ההבדל בין סצינות המין ­ שמתרחשות כמעט תמיד בגוף של נשים, לסצינות האלימות ­ שמתקיימות כמעט תמיד בגוף של גברים. אלה כמו אלה משרתות מטרה דומה ­ בשני המקרים המטרה היא ליצור סנסציה.

החלוקה הזאת מובילה לשאלה הבאה ­- האם "משחקי הכס" היא פמיניסטית?

כאשר הותקפה הסדרה על רקע זה בעונה הקודמת, יודעי ח"ן, שקראו את הספרים, טענו כי היא אכן כזאת. אך ממשאל לא מייצג בקרב בעלי מודעות לנושא, שרק צפו בסדרה, התשובה השכיחה יותר שהתקבלה היא "לא, אבל...".

מייסדת האתר הפמיניסטי "ג'זבל", אנה הולמס, נחרצת יותר. היא כתבה ב"ואשינגטון פוסט" כי סצינות המין "מסיחות את הדעת מהסיפור עצמו". עוד ציינה כי הגברים כמעט שאינם מתפשטים, ואילו הנשים מסתובבות להן בעירום מלא. "תמיד כשרואים אשה בשמלה עם כפתורים יודעים שאלה ייפרמו והיא תתערטל".

מו ריאן מ"האפינגטון פוסט" חיזקה את דבריה: "לפעמים 'משחקי הכס' משתמשת בסצינות מין כדי להאיר דמות באור מסוים, אך ברוב המקרים היא מראה נשים עירומות פשוט כי היא יכולה". אמילי נוסבאום מ"הניו יורקר" כתבה כי הסדרה "בוטה אפילו במושגים של ערוצי הכבלים", הידועים במתירנות שלהם. בתוכנית הבידור "סטרדיי נייט לייב" היה מערכון שהציג את אחורי הקלעים של הסדרה; לפיו, היועץ שלה הוא ילד חרמן בן 13.

אז איפה ה"אבל"? בעונה הזאת הצטרפו לסדרה הרבה מאוד דמויות נשיות, שאינן בבחינת קישוט של עירום, או לפחות לא רק כאלה. באתר "סלון" כינתה נינה שן רסטוגי את "משחקי הכס" "הסדרה הכי טובה על נשים" ואף השוותה אותה ל"מד מן". היא מציינת את האמהות הלביאות קטלין סטארק וסרסיי באראתיאון, אף שתפישת האמהות היא בעייתית, וכן את הכוהנת האדומה מליסנדרה שמביאה דת חדשה לווסטרוז. "נשים אלה לא תמיד מנצחות במשחקים שהן משחקות, לפעמים מכים אותן באכזריות ממש כמו שמכים את הדמויות הגבריות ­ אבל הן יודעות להילחם, והן עושות זאת שבוע אחרי שבוע", על פי הכותבת.

אם כבר עוסקים בשאלות של ייצוג חברתי, נשאלת השאלה אם הסדרה אינה לבנה מדי.

כמעט מגוחך לשאול זאת. הרי חוץ מהדותראקי כל העמים בסדרה הזאת לבנים, ואף בהירי שיער ועיניים. ובכל זאת, במאמר מעניין שכתב סלאדין אחמד לאתר "סלון" הוא נדרש לשאלה זו מנקודת מבט של מעריץ של הסדרה, וכחנון של פנטסיה בכלל; זאת במיוחד לאור ההשתלבות של הפנטסיה במיינסטרים האמריקאי בזכות "משחקי הכס" (בהנחה שערוץ כבלים כHBO- הוא אכן זרם מרכזי).

לדבריו, העיבוד של HBO לסדרת הספרים "שיר של קרח ושל אש" מבליט את הנטיות הפחות מוצלחות של הספר. "הייצוג של הסדרה לדותראקי היה מעורר קבס. בספריו של מרטין תרבות הלחימה של המעין-מונגולים תוארה בצורה בעייתית אך מורכבת, ואילו הסדרה של HBO דחפה אותה לעבר מחוזות הקריקטורה הגזעית, כשהיא גונבת מוטיבים מסרטים כמו 'שיער' ו'לב אמיץ'".

בעונה הזאת נראית הדמות השחורה הראשונה בסדרה, שמו סאלאדור סאן. "מדובר בפיראט, שחי מחוץ לחוק, תאב בצע ופרסום ומטורף על נשים לבנות", כך הוגדר במגזין "ג'י-קיו". וזאת רק ההתחלה.

האם הסדרה נאמנה למקור?

לרוב הצופים שאלה זו אינה רלוונטית, כי הם לא קראו את הספרים. המפגש הראשון שלהם עם שבע המלכויות של וסטרוז הוא רק דרך הסדרה. אך הקוראים בעיקר מרוצים, גם אם יש הבדלים בין היצירות.

לפני חודשיים, עם עליית הסדרה, ציין אחד הבלוגרים באתר "ויירד" כמה נקודות שבהן היא מתרחקת מן המקור. למשל, הוא ביקש לדעת לאן נעלמו הסוסים. היעדרותם בולטת, לדבריו. הוא מסביר שהסופר מרטין אמר בכינוס המדע הבדיוני "וורלדקון" לפני שנה כי העדר הדוהרים על ארבע נובע ממגבלות תקציביות (אף שלאור איכות ההפקה, הניצבים, הלוקיישנים, התלבושות ומה לא, ממש קשה להאמין שיש דבר כזה). לנוכח גורלה של "לאק", סדרה של HBOמהשנה על מרוצי סוסים, שהוחלט להפסיקה לאחר ששלושה סוסים מתו במשך העבודה עליה, ייתכן שישנן סיבות אחרות המשפיעות על "משחקי הכס".

עוד בעיית אמינות ­ לסטאניס יש שיער, בעוד שבספרים הוא יפה וקירח. והוא לא היחיד. בסדרה עוד דמויות יפות בלורית שבספר היו קירחות לחלוטין, כמו טייווין לאניסטר וסיריו פורל. באתר "טי-וי קום" קבעו כי העונה השנייה מתרחקת מהספרים הרבה יותר מקודמתה, והוחלט שזה פשוט דבר טוב.

האם העונה קצרה מדי?

אחת הסיבות להתרחקות מהמקור היא קוצר היריעה. בעוד שהספרים מחזיקים אלפי עמודים, הסדרה (שכבר נודע על עונה שלישית שלה) מוגבלת לעשרה פרקים של 50 דקות. העלילות, לעומת זאת, ענפות ומסתעפות. בשל הזמן הקצר וריבוי העלילות לפעמים חוזרים אל סיפור אחד אחרי הפסקה ארוכה מדי, לפעמים אחרי כמה פרקים. קשה לדמיין כיצד יצליחו לחבר את כל החוטים, אף על פי שמרטין, השוקד על המשך כתיבת ספריו, הבטיח כי ידרוש זאת.

האם העונה הראשונה היתה טובה מהשנייה?

לדעתי, כן. העונה הראשונה הכירה לצופים עולם גדול, גדוש, מלא (לעתים מגוחך ומקומם) וחדשני ­ לפחות לאלה מהם שאינם אמונים על מדע בדיוני ופנטסיה. איכות ההפקה שלה היתה מרשימה, מכתוביות הפתיחה ועד הצילומים באירלנד ובמרוקו. ההשקעה בה היתה חסרת תקדים. כל פרק חדש נצפה בשקיקה, כל הפתעה עלילתית הותירה את הצופים על קצה הכיסא.

כל הבעיות שיש בה בעונה השנייה היו גם בקודמת ­ הייצוג הבעייתי של הנשים, הנטייה לפורנו בשריון והאלימות הקיצונית; אך היה בה גם סיפור על משפחות אצולה, מין סאגה היסטורית, סדרה תקופתית על עולם שלא היה. העונה השנייה עמוסה במיוחד בעלילות ונדמית דחוסה (יש פחות עיסוק בעלילות, בסערת הרגשות ובאינטריגות ויותר עדכון של הצופים על ההתרחשויות), האלימות רבה מדי וגורם ההפתעה פחת.

האם אחרי מה שקרה לנד סטארק אפשר להפתיע?

גם בעונה זו היו רגעים שגרמו מתקפת ציוצים בטוויטר בארצות הברית, כמו הלידה של מליסנדרה הכוהנת האדומה, ומה שקורה ליוצא חלציה בפרק הבא אחרי הלידה. אך הריגת הכוכב של הסדרה, הגיבור החיובי שלה, זה הישוב על הכס של סדרה ושמה "משחקי הכס", כפי שקרה בעונה הראשונה, היא מעשה שאפשר לעשות רק פעם אחת. ברגע הזה נעשה ברור כי חייו של איש (או אשה) אינם בטוחים בסדרה. אין מעשה אמנותי שיכול היה להיטיב להמחיש את העולם המעורער שבו חיות הדמויות האלה מאשר עריפת ראשו של נד סטארק. שון בין, שגילם אותו, המשיך אחר כך במגמה זו כאשר גילם דמות חשובה בסדרה חדשה, "היעלמות", שכבר בפרק הראשון שלה חוסל במפתיע (אחר כך גם חוסלה הסדרה).

בהעדרו, מיהו גיבור הסדרה?

באמצע עונה זו טיריון לאניסטר (פיטר דינקלג') אומר למלך ג'ופרי, רגע אחרי התקוממות של העם ולפני שהוא נותן לו סטירת לחי מצלצלת, "היו לנו מלכים אכזריים והיו לנו מלכים אידיוטים, אבל אני לא חושב שמעולם קוללנו במלך אכזרי ואידיוט!" אם לעשות פראפרזה ­ היו לנו גיבורים חכמים והיו לנו גיבורים אמיצים, אבל נדיר שיהיה גיבור אמיץ, חכם, תאב מין וקטן קומה, שכבר זכה בפרס אמי וגלובוס זהב על תפקידו.

עוד טוענת לכתר הזה היא הילדה אריה, בתו של נד סטארק, שהתחפשה בתחילה לבן, וכעת, כשהיא עובדת אצל טייווין לאניסטר, עדיין שומרת על זהות סמויה. בין השניים (צ'ארלס דאנס ומייסי ויליאמס) יש דינמיקה מעולה. הוא מבין שהיא מסתירה משהו, והיא מיטיבה להסוות את עברה האציל, קוראת פתקים שאינה אמורה להיות מסוגלת לקרוא ומתקרבת באופן מסוכן וכובש לב לאדם שהוא אויבה המר.

 

מי הדמות המעצבנת?

לא חסרות דמויות מגעילות בסדרה ­ למשל המלך ג'ופרי (ג'ק גליסון) ולמעשה כל בני משפחת לאניסטר (חוץ מטיריון, הכבשה השחורה). יש גם אנטי-גיבור טרגי, תיאון (אלפי אלן), שלא רק שאינו יודע לערוף ראשים כמו שצריך, אלא גם כשהוא שורף ילדים ותולה את גופותיהם החרוכות בשער העיר, הוא איכשהו מצליח לפקשש. אבל יש להבחין בין אלה  לבין דמות שמעוררת רק סלידה. את התפקיד הזה הרוויחה ביושר כנראה סאנסה, אשתו המיועדת של ג'ופרי.

ולסיום, האם "משחקי הכס" מרובת ההשקעה, העלילות והדיבורים סביבה היא הסדרה הכי טובה בטלוויזיה?

אם להשתמש בתשובה הרווחת לשאלה על הפמיניזם שלה, התשובה גם כאן היא "לא, אבל".

עוד לא ראיתם את העונה השנייה? בואו להשלים פערים | וזה מה שחשבנו על סיום העונה הראשונה>>>



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו