בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם בעונה ה-5, "מד מן" עדיין הסדרה הטובה בטלוויזיה

העונה הנוכחית של הסדרה, למרות שהיתה פחות טובה מקודמותיה, מוכיחה שהיא עדיין ראויה לאמי. האיום הגדול ביותר עליה מגיע מצדה של "הומלנד"

16תגובות

העונה החמישית של "מד מן", ששידורה יסתיים בשבת (בהוט-3, ימים ספורים אחרי השידור בארצות הברית), מוכיחה כי היא עדיין סדרת הדרמה הטובה ביותר בטלוויזיה. אף על פי שהעונה - שהמעריצים ציפו לה 18 חודשים בשל עימותים פוליטיים בהפקה - היתה פחות טובה מקודמותיה ומעוטת התרחשויות.

מקומה נשמר בראש הפירמידה, כי גם עונה פחות טובה של "מד מן" עדיין כתובה למופת, מחיה תקופה קדומה תוך הפניית זרקור לימינו, בוראת דמויות מרתקות ומעוצבת להפליא. זה בלט במיוחד לנוכח יבול סדרות הדרמה החלש בארצות הברית והעונות החדשות המאכזבות לדרמות ותיקות.

"מד מן" - שפרק הסיום שלה היה הנצפה ביותר בתולדותיה - הצליחה לשאוב את הצופים לעולם הנעלם של שנות ה-60, בעיצומם של השינויים החברתיים הגדולים ביותר בארצות הברית. היוצר הקפדן, מתיו ויינר, נאמן מאוד למציאות. לכן בסדרה השינויים מתרחשים באטיות - לפעמים באופן שאינו משפיע כלל על הדמויות.

שינוי חברתי ניבט טוב יותר מרחוק, בפרספקטיבה. הצופים יודעים טוב יותר לאן העולם עתיד להתפתח מהדמויות, הם מחברים בין הנקודות. עם זאת, נדמה שלא כל הנושאים פותחו כמו שצריך.

 

בעונה אמנם שולבה מזכירה שחורה, דון צ'יימברס (טיונה פאריס), אך היא לא נראתה בה מספיק. פרק שעסק במהומות בהארלם הובא מנקודת מבטה - בשאר הפרקים היא נזנחה. בראיון ל"לוס אנג'לס טיימס" הגיב ויינר לביקורת בכך שנותרו 26 פרקים עד לסוף הסדרה (עוד שתי עונות, כפי שהבטיח). "אני לא מרגיש ש-1966 היתה שנת זכויות האדם בהיסטוריה של ארצות הברית, זה מוקדם מדי", סיכם על התקופה שבה מתרחשת העונה.

שינוי משמעותי אחר שקרה השנה הוא שאשה התברגה כשותפה שוות ערך במשרד הפרסום "סטרלינג, קופר, דרייפר ופרייס" (לאור ההתרחשויות המרעישות בסוף העונה, שמו של המשרד עשוי להשתנות). עם זאת, ג'ואן האריס (קריסטינה הנדריקס) התקדמה באופן שלעולם לא תוכל להיות שלמה אתו.

בנוסף, הרעיונאית הראשונה של המשרד, פגי אולסון (אליזבת מוס, שיש שמועות כי לא תשוב לעונה נוספת), הרגישה מספיק עצמאית ובטוחה בעצמה כדי לעזוב אותו. ההחלטה התקבלה רק לאחר שהבוס והמורה הרוחני שלה, דון דרייפר (ג'ון האם), זרק עליה שטרות כסף. עזיבתה של פגי, שהסדרה החלה ביומה הראשון במשרד בתור מזכירתו של דון, סמלית - היא מבשרת את סיומה.

את מקומה של "האשה" בזירה הביתית (הסדרה תמיד נחלקה בין המשרד לבית), רעייתו של דון בטי (ג'ניוארי ג'ונס), החליפה "האשה" החדשה מייגן דרייפר (ג'סיקה פארה). היא מסמלת את הרוח הצעירה של התנועה לשחרור האשה אז. ככל שדירתה בעיר מודרנית יותר, שמלתה מתקצרת ושיר ה"זו ביזו ביזו" שלה מוזר וסקסי יותר - כך בטי משמינה, בגדיה השמרניים מתכערים, ביתה הפרוורי נראה מרובע וקנאתה מתעצמת.

הטיפול במשמניה של בטי העונה היה מעניין תחילה, אך לימד יותר מדי על ערבוב בין חיי השחקנית ההרה לדמות. לפעמים נדמה כי היא קיבלה את העונש החמור ביותר לשחקנית בהוליווד - שומן. לאחר הקיזוז בין שתי נשות דרייפר, ההישג הפגום של ג'ואן והעזיבה של פגי, התוצאה היא 1:0 בקושי, לטובת מעמד האשה בהתאם להישגים באותה תקופה - צעד קדימה, שניים אחורה.

מדד הכנר

דמות חדשה אחרת בסדרה, המלמדת על שינוי בתקופה ובמשרד, היא זו של גינסברג (בן פלדמן), הרעיונאי היהודי. הוא עוד אאוטסיידר שהצטרף לצוות; כמו רבים מהצעירים במשרד הוא מתנגח בדון דרייפר בתפקיד אביו המקצועי (ומתבייש באביו, בעל המבטא היידישאי האותנטי).

היהדות, נושא שנוכח בסדרה מתחילתה, זכתה למקום מרכזי יותר העונה. באחד הפרקים המאוחרים לקוחות יהודים מגיעים למשרד, ורוג'ר סטרלינג (ג'ון סלאטרי) מנסה לברר את מידת יהדותם בסקאלה של "כנר על הגג". בדרכו הקומית (שבלטה מאוד העונה) הוא מבקש לדעת "האם הם כמו הקהל או כמו הדמויות". יהודי הסדרה - גינסברג חובב הלובסטרים וג'יין פרודתו היפה של רוג'ר - הם "כמו הקהל".

סטרלינג אחראי לעוד רבים מהרגעים הטובים של העונה. נדמה שמקומו מרכזי בה יותר מבעבר. חוויית האל-אס-די שלו נמנתה עמם. גם הנסיעה של דון ומייגן להולידיי אין סיפקה פרק מוצלח. וכדי לסכם את מוטיב הנסיעות והמסעות הפסיכדליים, צריך מכונית. הפרקים שהוקדשו לקמפיין של יגואר - ובמיוחד הפרק "האשה האחרת", שבו התברר כי הפרסומאים מתייחסים אז (כמו היום) לאשה כ"דבר יפה שאפשר להיות הבעלים שלו" - היו מהטובים והעצובים בעונה.

העונה החמישית, שהחלה באופטימיות, מגיעה לסיומה בנימה של תוגה. מבקר "טיים", ג'יימס פונייבוזיק, היטיב להגדיר את התחושה של הדמויות והצופים: "מה יהיה אם החיים ימשיכו כך - בנוחות יחסית - אבל לא ישתפרו כפי שקרה בעבר? מה יהיה אם רק יתבגרו וישמינו בעוד שאר העולם יתקדם? מה אם זה בעצם הכל?"

דברים דומים אפשר להגיד על הסדרה. בפראפרזה על מה שנאמר לבטי המאוכזבת ב"שומרי משקל" - "Maintaining is Better than Gaining", כלומר "עדיף לשמור על המשקל הקיים מאשר להעלות במשקל" - עדיף לשמור על איכות הסדרה מאשר לקלקל אותה, אבל כרוכה בזה אכזבה.

סיכויים להתברג

סביר להניח ש"מד מן" תהיה מועמדת השנה לאמי (המועמדויות יוכרזו ב-19 ביולי). יש אף סיכוי שוויינר שוב ימצא עצמו אוחז בפסלון בטקס היוקרתי, שיתקיים בספטמבר. אם כן, זו תהיה הזכייה החמישית ברציפות של הדרמה, שתשבור שיא בתחום הדרמה ("פרייז'ר" זכתה בחמישה פרסים לקומדיה הטובה ביותר).

מי שיכולה לערער על זכייתה - ולהביא גאווה מקומית כגרסה האמריקאית ל"חטופים" - היא "הומלנד", המהנה ואף מסעירה, שזכתה לביקורות הטובות ביותר השנה ולפרס גלובוס הזהב. אך הסדרה של ערוץ שואוטיים אינה עמוקה, רחבת יריעה ומרשימה כמו "מד מן", בוודאי לא בראשית דרכה.

אי-פי

מבחינת האיכות גם "שובר שורות" ראויה לפרס. עם זאת, מעמדה השנה אינו מובטח בשל מיעוט המקומות ובגלל העובדה ש"אחוזת דאונטון" המעולה יכולה להיכלל במועמדויות לפרס הדרמה (במקום לפרס המיני-סדרה, כמו בשנים קודמות).

מתחרות אחרות שהתמודדו על הפרס בשנה שעברה ובוודאי יהיו בה גם השנה הן "משחקי הכס", שעונתה השנייה היתה פחות טובה מהראשונה, ו"אימפריית הפשע" (שתיהן של HBO).

מכל סדרות הערוצים הממסדיים נראה כי "האשה הטובה", שבאה לסיומה שלשום בישראל ביס דרמה, היא היחידה בעלת הסיכויים להתברג לרשימת הדרמות הטובות. בניגוד לרבות מהדרמות המצוינות, איכותה לא ירדה העונה. אי אפשר לומר כך על "דה קילינג", "דם אמיתי", "שיימלס", "דמג'ס", "דקסטר" ובמידה מועטה אפילו על "צדק פרטי".

מצבן של הדרמות החדשות שעלו השנה גרוע עוד יותר. עונת הסתיו הקודמת של שידורי הטלוויזיה בארצות הברית התחילה עם הבטחות כמו "לאק" של דייוויד מילץ' ודסטין הופמן, "אלקטרז" בהפקת ג'י-ג'י אברמס, "הנהר" של אורן פלי הישראלי, "מועדון הפלייבוי" ו"פן אם". כל אלה ירדו משידור ועמן ההבטחות שנשאו.

הדרמות המצליחות של הטלוויזיה הממסדית השנה - "עד עצם היום הזה", פנטסיה ריאליסטית, שזוכה לרייטינג גבוה; ו"סמאש", סדרת המחזמר של סטיוון ספילברג - מהנות. "בוס" ו"מג'יק סיטי", שתיהן של ערוץ סטארז, היו מעניינות וטובות אך לא צברו את העניין והקהל שקיוו להן, במיוחד לא השנייה. אלה לא הביאו אתן דיונים והתלהבות כמו "מד מן" בכל עונותיה או סדרה אחרת על ניו יורק, "בנות".

נעים באי נוחות

הדרמות הטלוויזיונית השנה מקרטעות במיוחד לעומת הנעשה בתחום הקומדיה, הן בטלוויזיה הממסדית והן בכבלים. "בנות" היא משב רוח מרענן שמפיחה לינה דנהאם בטלוויזיה. היא מציגה באופן חשוף ולא מתייפה את גופה, נפשה וחייה וחיי חברותיה, בנות ה-20 ומשהו, בברוקלין של היום.

הפרק שישודר הערב ביס או על המסיבה "הכי טובה אי פעם", מצטיין בכתיבה, משחק ואותנטיות. "בנות" מצטרפת לרשימה ארוכה של קומדיות שרובן רק משתבחות. "לואי", שעונתה השלישית עולה בסוף החודש, היא הסדרה שאני הכי מצפה לה.

"מוארת" עם לורה דרן התגלתה כקומדיה דרמטית מיוחדת במינה - טעם נרכש שהופך לתענוג. ואם כבר מונים את כל הגיבורים הקומיים שגורמים לנו לנוע באי נוחות על הכיסא, אי אפשר שלא להזכיר את לארי דייוויד עם "תרגיע" שגם היא לא מתקלקלת עם השנים.

"ויפ" עם ג'וליה לואי דרייפוס אינה מספיק טובה - לא אמינה, לא מביכה דיה, אך יש בה רגעי ברק. היא ראויה להזדמנות נוספת. גם העונה החדשה של "אפיזודס" עם מאט לה בלנק מהנה ביותר.

וגם בימיה הרעים, "רוק 30" - שנודע כי עונתה הבאה תהיה האחרונה - עדיין יותר טובה מרוב הדרמות שנמנו כאן קודם לכן.

וזה מה שחשבנו על פתיחת העונה החמישית של "מד מן">>>



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו