שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רותה קופפר
רותה קופפר

בשנים האחרונות מעבדים בהוליווד גרסאות אמריקאיות לסדרות טלוויזיה ממדינות שונות, אבל צרפת אינה אחת מהן. מצפייה בכמה סדרות שיוקרנו משבת בסינמטק תל אביב בפסטיבל "ככה צרפתים עושים את זה" אפשר להבין מדוע אין תנועה מצרפת לארצות הברית ודרכה לשאר העולם. במיוחד לנוכח הדברים שנאמרו בכנס "INTV" של קשת  השבוע, על הצורך להיות "גלובלי" ו"הרצון לפרוץ לעולם".

נדמה שבתעשיית הטלוויזיה הצרפתית לא חשים צורך לפרוץ לעולם כי הם חושבים שהם כבר שם. עם כל ההערכה להצלחות של מדינות קטנות כישראל ודנמרק בארצות הברית הגדולה, יש משהו בהסתפקות התרבותית הזאת והסירוב להפיק סדרות שיותאמו לקהל בינלאומי. עם זאת ייתכן שזו רק דרך לייפות את המציאות הטלוויזיונית. הרי בריטניה היא מדינה גדולה ובתעשיית הטלוויזיה שלה שמחים על כל סדרה מקומית המצליחה בהוליווד. כמו כן, הסדרה המשטרתית הצרפתית "Braquo" מ-2009 נמכרה לעיבוד אמריקאי.

מתוך "כן יהי רצון"

כך או כך, סדרה כמו "כן יהי רצון" (ils Ainsi soinet, ששני פרקים שלה ישודרו
בפסטיבל ביום ראשון ב-21:00 בנוכחות מפיקיה), על חמישה פרחי כמורה הדנים בעניינים תיאולוגיים כמו למשל פסל ישו הדומע היא לא בדיוק סחורה שאמריקאים, הרגישים לייצוגים של דת וכו', יקפצו עליה. גם "אורים ותומים" הישראלית, שהישיבה הדתית רק שימשה לה רקע, וסיפור המתח והיחסים הבין אישיים הטעונים היו במרכז, לא נחטפה על ידי רשתות בחו"ל.

<<< מתוך "כן יהי רצון"

סדרה נוספת שתוקרן בפסטיבל היא "קאבול קיצ'ן", דרמה קומית שמזכירה בקווים מאוד
גסים את הסרט הקלאסי "קזבלנקה" (וגם צולמה בה). במרכזה ניצב ג'קי, איש עסקים
צרפתי נהנתן שהקים מסעדה צרפתית בלב הבירה של אפגניסטאן ב-2005 שאמורה לשרת את המערביים הרבים שבאו לעיר בגלל המלחמה. מכל המסעדות בעולם נכנסה לשלו דווקא סופי. היא אינה אהובה לשעבר כמו בסרט של מייקל קורטיז, אלא בתו שאותה לא פגש זה 20 שנה.

היא באה לקאבול מסיבות מנוגדות לשלו. הוא רוצה להרוויח, היא רוצה לתת. היא פעילה
חברתית המעוניינת לעבוד באחד הארגונים ההומניטריים, אבל עוברת לגור אצל אביה
ולאכול במסעדתו. לפי חישוב שלה הוא חייב לה אחרי 20 שנה שלא שילם מזונות.

מתוך "קאבול קיטצ'ן"

קשה למכור להוליווד סדרה על מלחמת אפגניסטאן, המתחילה בצילומים אגביים של
הפיגועים במגדלי התאומים, דרך נקודת מבט צרפתית. גם האווירה הלא תקינה פוליטית
מקשה כנראה על מכירתה. בפרק הראשון ג'קי (ז'ילבר מלקי) מנחית סטירת לחי מצלצלת על פניה של בתו (סטפני פסטרקון) שאמרה לו דבר מה מתריס. הסטירה הידהדה לא פחות מזו שגילגלה את האירועים בסדרה האוסטרלית "הסטירה" (כעת בהוט), אבל היא לא אירוע מרכזי.

אבל אם נניח רגע לפריזמה של מכירה לחו"ל, שנדמה כי לאחרונה יש לה חשיבות רבה, הרי ש"קאבול קיצ'ן", בת 12 הפרקים (שניים מהם יוקרנו בפסטיבל ביום שני בנוכחות
המפיק), היא סדרה מעניינת שמתארת עולם אחר (ולכן זכתה בפרסים). הסדרה, שעלתה
בפברואר שעבר בקאנאל פלוס בצרפת, רשמה שיאי צפייה ונודע שתהיה לה עונה שנייה. היא מתארת את היחסים של האב ג'קי המנהל סניף קטן של סדום ועמורה בלב המדינה המוסלמית (שבו נראה גבר שמן עירום קופץ למימי בריכה שבחצר המסעדה) עם בתו סופי המנסה להשתלב בארגונים שלפעמים מטרותיהם נראות הזויות (כמו הארגון "סקי ללא גבולות" המספק לילדי אפגניסטאן מגלשיים).

>>> מתוך "קאבול קיטצ'ן"

יש בה גם סיפור על אנשים מערביים אחרים והמפגש שלהם עם המציאות האפגנית. בפרק הראשון מתואר ניסיונו של צרפתי צעיר לייעץ לקולונל אפגני (שנראה כמו סאשה ברון כהן ב"דיקטטור"), המתגורר בארמון שהוא פארודיה של עושר, ולו שני כלבים, האחד שמו "ג'ורג'" ולשני "בוש". כאשר היועץ מתלונן בפני ג'קי על "ההומור האפגני", שכולל
יריות מאקדח של אותו קולונל מעל לראשו של היועץ ולתוך כרזת בחירות שלא נראתה לו,
מסבירים לו כי "אין כאן הומור של וודי אלן".

האירועים נראים אמנם קיצוניים אבל הם מבוססים על חוויותיו של כתב רדיו צרפת
הבינלאומי מארק ויקטור, בין יוצרי הסדרה, שניהל מסעדה כזאת בקאבול עד 2008 (כולל
הסיפור על הסקי). ההומור הוא לא של וודי אלן וגם לא של סאשה ברון כהן. לא אמריקאי
בפאריס, אלא צרפתי באפגניסטאן.


הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ