בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"האני בו בו": אמריקה במירעה

תוכנית הריאליטי "האני בו בו" היא זבל, אבל רבים מודים שהם צופים בה

13תגובות

בקוטב האחר מזה שבו "מוארת" מסמנת כמיהה לטוב וליופי נמצאת התוכנית החדשה "האני בו בו" - תוכנית ריאליטי של רשת טי-אל-סי, שעולה לשידור בשבת בערוץ יס דרמה וכל כולה כיעור. הכוונה אינה לבני משפחת תומפסון שבמרכז התוכנית, אף שבני המשפחה של הילדה שעל שמה נקראת הסדרה אינם התגלמות האסתטיות, אלא למפיקיה. אלה מנצלים את תאוות הפרסום של המשפחה, שמקדמת את הבת הקטנה לתחרויות יופי לילדות, שבהן היא לא זוכה, ומציגים את חייה הנחשלים להנאתם של המתורבתים קצת יותר שבבית. כך הצופים ירגישו טוב יותר עם עצמם. הניצול, יש שימהרו לומר, הוא הדדי. משפחת תומפסון התעשרה מאז שידור הסדרה (היא מקבלת 50 אלף דולר לפרק וכבר צברה 300 אלף דולר).

הסדרה היא על משפחה ממקנטייר שבג'ורג'יה, שלה ארבע בנות, בעלות כינויים שונים ומצחיקים (לורין מכונה פמפקין, אנה היא צ'יקאדיי וכו'). בעיני המפיקים, שלרוב אינם באים מרקע כזה, היא מייצגת את מעמד "הזבל הלבן", שמאז המצאת ז'אנר הריאליטי נהפך לכוכב טלוויזיוני. נציגי המעמד הזה (קוראים לו גם "רדנקס", ובסדרה מבהירים שהם לא כאלה כי להם עדיין כל השיניים בפה) מוצגים כאן על כל הרגליהם הרעים. אלה כוללים את התזונה הלקויה שלהם (חטיפי גבינה מתוך צנצנת פלסטיק ענקית לארוחת בוקר), השומן הרב (האם נשקלת כבר בפרק הראשון – 140 ק"ג), הרגלי המין הלא-זהירים (בת ה-17 בהריון, ממש כפי שהיתה אמה בגילה), המבטא והדיקציה הירודים כל כך שנדמה כי אינם מדברים אנגלית (יש כתוביות באנגלית לדבריהם), עיצוב הפנים הדל (ספות ענק בתוך ריק כללי) ותחומי העניין התרבותיים שלהם (תחרויות אכילת רגלי חזיר ביריד והשתתפות בתחרויות יופי לילדות קטנות). כל זה מתגבש גם לתפישת העולם המבוטאת כבר בתחילת הסדרה: "אתם אוהבים אותנו, לא אוהבים אותנו, לא אכפת לנו".

הקיצוניות האמריקאית הזאת - והרי "האני בו בו" לא היתה יכולה להתקיים בשום מקום אחר בעולם - הפכה את הסדרה לסוג של תופעה; כעין "הנאה אסורה" שמפורסמים אמריקאים רבים מודים בה ומצהירים עליה. טינה פיי הודתה כי היא והתסריטאים של “רוק 30” נהגו לצפות בה בעבודה (אולי כדי לקבל רעיונות לדמותו של קנת); רוזי אודונל אמרה כי היא רוצה לקנות את ביתם של בני המשפחה; כתב הטלוויזיה אנדרסון קופר אירח את הילדה ואמה, ג'ון, בתוכניתו. יש לו גם פוסטר של הילדה במשרדו. ומובן שב"סאותפארק" כבר עשו פארודיה עליהם.

דבר אחד חסר באופן מחשיד ב"האני בו בו", לפחות לפי הפרק הראשון, והוא הטלוויזיה (כך גם בסדרות ריאליטי אחרות שכאלה, כמו “אמא מחליפה” וכו’). ספק התוכן והערכים הזה, הנמצא במרכז כל בית, גם זה הסובל מחסך רב בתחומים אחרים, הוא הגביע הקדוש של כוכבי הריאליטי האלה. הוא הסיבה שהם התפרסמו. כצרכנים מובהקים ומנוסים שלה קשה להאמין שהם לא יודעים כי לגהק ולהפליץ באמצע ארוחה עם אורחים נכבדים, לעיני המצלמות, הוא דבר לא מקובל. בקיצור, הריאליטי הזה, הקרקסי, הפריק-שואו החדש, המציג את קיומם המגוחך של אנשים שהם "לא כמונו", נראה לא רק כניצול, אלא גם אינו אותנטי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו