ביקורת סדרות

Ill Behaviour: כשהחברים מחליטים שתקבל טיפול לסרטן, ויהי מה

המיני-סדרה, שהסתיימה בשבוע החולף בארצות הברית (בריטית במקור), מסיטה את תשומת הלב לאחת ההתנהגויות האנושיות המעיקות ביותר - אנשים שחושבים שהם יודעים מה הכי טוב עבור אחרים

חן חדד
חן חדד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כריס גיר וטום ריילי ב-Ill Behavior
כריס גיר וטום ריילי ב-Ill Behavior. האם חברות טובה נקייה מאינטרסים?צילום: Showtime
חן חדד
חן חדד

בזמן שרשתות הכבלים וחברות הסטרימינג נלחמות זו בזו בזירה הצפופה של הפקת תוכן מקורי, רשת שואוטיים פזלה למתרחש במסך הבריטי, ורכשה מהבי-בי-סי את "Ill Behaviour" הקומדיה הפרועה של סאם ביין, מיוצרי קומדיית המצבים עטורת הפרסים "פיפ שואו".

המיני-סדרה, שהסתיימה בשבוע החולף בארצות הברית (לאחר ששודרה בקיץ באנגליה), מסיטה את תשומת הלב לאחת ההתנהגויות האנושיות המעיקות ביותר - אנשים שחושבים שהם יודעים מה הכי טוב עבור אחרים. בלב הסדרה עומד צ'רלי, איש משפחה ואב לשתי בנות שאובחן בסרטן הלימפומה מסוג הודג'קין. אף שטיפולי כימותרפיה מבטיחים 94 אחוזי הצלחה בטיפול במחלה, צ'רלי מחליט שגופו מסוגל להחלים באופן טבעי, ובעזרת דיאטת מיצים ודיקור.

חבריו הטובים, ג'ואל וטס, נדהמים מבחירתו ומתעקשים שתביא למותו. בתחילה הם משקרים לו ומזייפים תמיכה בהחלטתו, אבל אז מודים, "היינו מכבדים את הרצון החופשי שלך, אם הוא לא היה כל כך מטומטם". במה שנדמה להם כמעשה אלטרואיסטי לטובת עתידו ועתיד משפחתו, השניים מחליטים לחטוף אותו לאחוזה מבודדת, ולהעביר אותו את טיפולי הכימותרפיה בעצמם. מאחר שהטיפולים אורכים שלושה חודשים, הם מסתבכים במסכת שקרים מול המשפחה והמשטרה, ומסבכים בחטיפה גם רופאה מכורה לסקס שההיכרות עמה החלה בטינדר.

הרעיון העומד בבסיס הסדרה (שטרם נרכשה בישראל), מעלה תהיות היכן עובר הגבול בין ביטוי דאגה כנה לאדם קרוב ובין חוסר היכולת להניח לו לנפשו. שלא במקרה, לפני הגילוי על הסרטן, צ'רלי הוא זה שמחליט שג'ואל צריך להתאושש מגירושיו ולצאת לדייט. אף שחברו ממאן לעזוב את הבית, צ'רלי פותח לו פרופיל בטינדר, בחר עבורו פרטנרית, משוחח איתה בשמו וקובע איתה דייט. זו התנהגות שרחוקה מאוד מחטיפת אדם ומתן טיפול נגד רצונו. בכל זאת, ההחלטה לשתול אותה בעלילה מזכירה שבמציאות, כולם מוצאים את עצמם במצבים קטנים שבהם הם בטוחים שדחיפה "קטנה" לחבר טוב תשפר את חייו.

A post shared by Sam Bain (@sambaintv) on

הפרק הראשון זורע בהצלחה את הפוטנציאל הקומי של הסדרה, הנתמך בשורה של שחקנים מלאי קסם אישי, בהם טום ריילי ("הסודות של דה וינצ'י"), כריס גיר ("הכי גרועים שיש") וליזי קפלן ("הסקס של מאסטרס"). יתר הפרקים מתפזרים, ונוטים לכיוונים מוגזמים ולא אמינים. הדגש בהמשך העונה הוא פחות על קומדיה סביב השאלות המוסריות העולות מהחטיפה, ויותר על יצירת סיטואציות, מופרכות יותר ופחות, שמסבכות עוד עוד את הגיבורים בשקרים שהגו.

חרף המעידות והנטייה להגזמה, הסדרה שופעת הומור שחור ולא חוששת לקחת את הבדיחות למקומות שהטלוויזיה האמריקאית לא הייתה מעזה ללכת אליהם. בעיקר, מעניין לגלות כיצד צמד החברים לא בדיוק חטפו את צ'רלי ממניעים טהורים. להיפך, הם מונעים מסיבות שנעות בין אנוכיות לפסיכופטיות לשמה, וכוללות קנאה שמבעבעת עוד מילדות, רגשות רומנטים חבויים ורצון לקדם את עצמם.

רשת שואוטיים, שממשיכה במסורת האיתנה של הבעת הערצה לבריטים בכל מה שקשור לקומדיה, נקטה במסורת אמריקאית הרבה פחות מוצדקת, וחילקה את העונה, המונה במקור שלושה פרקים בני שעה, לשישה פרקים בני חצי שעה שתואמים יותר את הפורמט הקומי האמריקאי. החלוקה פוגעת מעט בתנופה של הסדרה, אבל לא נוטלת מכוחה כקומדיה שחורה שמציגה חברות רעילה, שמתעלה הרבה מעבר לקונפליקטים הטבעיים בין חברים, ורצופה במעשים נתעבים מתוך אינטרס אישי.

הקומדיה אמנם לא תיחרט בפנתיאון הסדרות הבריטיות המבריקות שעברו למסך האמריקאי בקול תרועה רמה, אבל למרות חוסר אחידותה, יש לה חן קומי פרוע בלתי מבוטל.

הדירוג מתייחס לכל העונה הראשונה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ