ביקורת סדרות |

"סוף הפאקינג עולם": אילו בוני וקלייד היו צמד מתבגרים אבודים

הסדרה הבריטית, שעלתה באוקטובר האחרון באנגליה, רומסת באגביות כל טאבו שבטלוויזיה האמריקאית ניגשים אליו, אם בכלל, בזהירות אין קץ. חרף הטון הקודר, "סוף הפאקינג עולם" מצחיקה, מהנה וערוכה היטב. מישהו הזמין מרתון צפייה זריז וכובש במיוחד?

חן חדד
חן חדד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלכס לותר וג'סיקה ברדן ב"סוף הפאקינג עולם"
אלכס לותר וג'סיקה ברדן ב"סוף הפאקינג עולם". קל להבין את מי שיירתע מתיאור העלילהצילום: נטפליקס

"אני ג'יימס, אני בן 17 ואני די בטוח שאני פסיכופת". כך נפתחת הסדרה הבריטית החדשה "סוף הפאקינג עולם", שעלתה בנטפליקס בתחילת החודש. על רקע התהוותו של סיפור אהבה אפל, משונה, ובה ובעת כובש ונוגע ללב, הסדרה מספרת את ספורו של גיימס (אלכס לותר), נער צעיר שמחפש את הקורבן הבא שלו, לאחר שהרג חיות מיצה את עצמו. הוא פוגש באליסה (ג'סיקה ברדן), נערה בעלת חזות מרוקנת וצינית שמסתירה נפש עדינה בהרבה. היא מחליטה שהוא אדם מספיק מעניין להתאהב בו, והוא מחליט שהיא הקורבן המושלם שלו לפעם הראשונה בה יהרוג בן אדם. שניהם יוצאים יחד למסע בדרכים שמסבך אותם בפשעים שונים שופעי מחווות ל"בוני וקלייד".

צפייה בסדרה מזכירה שלמרות הטלוויזיה האמריקאית מציעה מגוון רחב כל כך של סיפורים, ספק אם הייתה נמצאת רשת עם תעוזה להפיק את "סוף הפאקינג עולם". הסדרה הבריטית, שעלתה באוקטובר האחרון באנגליה, רומסת באגביות כל טאבו שבטלוויזיה האמריקאית ניגשים אליו, אם בכלל, בזהירות אין קץ. היא מעמתת את צמד המתבגרים עם שפע של איומים מפדופילים, רוצחים סדרתיים ואבות מתעללים שאורבים להם בכל פינה. במקביל, הסדרה גם לא ממהרת להרפות מהאיום שג'יימס מהווה לאליסה. "אני מרגישה בטוחה כשאני איתו", אליסה אומרת לעצמה. ג'יימס מצידו, מסתיר סכין ציד, ומדמיין איזה קול היא תשמיע כשירצח אותה.

קל להבין את מי שיירתע מתיאור העלילה, אבל "סוף הפאקינג עולם" מתגלה כבעלת לב גדול הרבה יותר משנדמה בתחילה. הסדרה, המבוססת על קומיקס שיצר צ'רלס פורסמן ב-2013, מציגה סיפור התאהבות מקורי ולא צפוי בעולם אלים ומאיים. גם אם יש מן ההגזמה בכמות האיומים שנקרים בדרכם, הסדרה משקפת היטב כיצד מתבגרים אבודים, שלא מבינים לגמרי מיהם או מה מניע אותם, הם טרף קל למבוגרים סוטים. אולי יהיה קשה לשכנע בכך, אבל חרף הטון הקודר, הסדרה מצחיקה ואף מהנה בעונה קצרה וערוכה היטב, שמזמינה למרתון צפייה זריז וכובש בשמונה פרקים בלבד (כל אחד בן כ-20 דקות).

הסדרה נטענת בנפח בזכות השימוש המחוכם של הסיפור באמצעים סגנוניים, שמרחיבים את מגוון הנימות הרגשיות. מונולוגים פנימיים חושפים את הפערים בין מה שהשניים אומרים לבין מחשבותיהם האמיתיות. פלאשבקים מגלים מדוע ג'יימס מוקסם כל כך מהמוות, וכיצד אליסה נדחקה ממשפחתה על ידי אב חורג מטריד ואם מדחיקה. העונה כולה משובצת בפסקול רומנטי ומדבק שרק מעצים את ההומור השחור שזורם בעורקי הסדרה.

ברדן וקירסטון וורינג מתוך הסדרה
ברדן מתוך "סוף הפאקינג עולם". סיפור התאהבות מקורי ולא צפוי בעולם אלים ומאייםצילום: נטפליקס

מעניין גם לגלות שהסדרה מוציאה את השימוש בטלפונים סלולרים במהירות מהעלילה. כסדרה שמבקשת לתאר את נפשם המסוכסכת של צמד מתבגרים הרואים בעצמם אאוטסיידרים, זהו צעד לא צפוי. בכל זאת, מבט על סדרות הנעורים הנועזות יותר בשנים האחרונות, מראה ש"סוף הפאקינג עולם" היא לא היחידה שמבקשת לספר סיפור התבגרות נקי מהשפעות של תקשורת דיגיטלית ורשתות חברתיות. כך למשל, גיבורת "13 סיבות" האמריקאית בוחרת להקליט את סיפורה על קלטות "כדי לא לתת לאינטרנט להרוס הכול, כמו תמיד". סדרת הנעורים "ה-100", ממקמת מתבגרים צעירים בעתיד פוסט-אפוקליפטי אלים. היא מתארת את התפתחות הגיבורים בצורה יעילה ומעניינת יותר מכל סדרת נעורים שמשקפת את תקופת ההתבגרות באמצעות תצוגת הודעות טקסט על המסך.

הניתוק והתלישות של גיבורי "סוף הפאקינג עולם" מהותיים להבנה של הצופה ושל עצמם, על מה שבאמת מניע אותם. מפרק לפרק, גם אנסמבל הדמויות שמסביב, בהם השחקנית והקומיקאית ג'מה ווילן (יארה גרייג'וי ב"משחקי הכס") כבלשית לסבית המביעה אמפתיה לגיבורים, מוסיפים עומק לסדרה ומאירים את מעשיהם של ג'יימס ואליסה באור נוסף. ג'יימס, שנדמה בתחילה כבן דמותו הצעיר של "דקסטר", ואליסה הנואשת לתחושה של בטחון ואהבה, מוקסמים זה מזו. ככל שהסדרה מתקדמת, הרגעים הרומנטים היפים באמת הם אלה שבהם שניהם אומרים את מה שהם חושבים מבלי להעמיד פנים.

בשלב זה, הסדרה מסתכמת בשמונת הפרקים ואין סיבה אמיתית להפיק לה עונה נוספת שתמשיך את הסיפור באופן מלאכותי (כפי שנטפליקס עושה למשל עם "13 סיבות"). נוסף על התעוזה הקומית הבריטית שהופכת את הסדרה ליצירה פרועה ומרעננת, הבריטים גם ידועים ביכולתם לשמור על ריסון ביחס למספר הפרקים של כל סדרה. "סוף הפאקינג עולם" משרה תחושה שזה בסדר גמור להפיק עונה קצרה ומספקת, שחושפת הומור ועומקים רגשיים מפתיעים בתוך האפלה שהיא מתארת.

הדירוג מתייחס לכל העונה (שמונה פרקים)

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ