ביקורת סדרות |

Rise: אפילו סדרה אמריקאית יכולה ללקות באמריקאיות יתר

כשאומרים שסדרה היא "אמריקאית מדי" מתכוונים לרוב לדרמה שנדמית מלאכותית וקורסת תחת צדקנות וקיטש דביק. זה בדיוק הרושם שעולה מפרק הבכורה של "Rise"

חן חדד
חן חדד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מתוך "Rise"
חן חדד
חן חדד

בשביל צופים שאינם חובבי מחזות זמר, צמד המילים "סדרה מוזיקלית" עשוי לעורר רתיעה מיידית. אף שלטלוויזיה האמריקאית היסטוריה ארוכה של פרקים מוזיקלים מוצלחים (בהם "באפי", "פרינג'", "האנטומיה של גריי"), ויש גם סדרה מוזיקלית או שתיים שזוכות לקהל אוהדים זעום אך נאמן ("אקסית מטורפת", "טיסת הקונקורד")  — סדרות מוזיקליות מתוסרטות עדיין מתקבלות בחשדנות גדולה בקרב הקהל של תעשיית הטלוויזיה האמריקאית.

המסרים החינוכיים נטולי העידון של "Glee", כשלונה המהדהד של "סמאש" או הטון הסבוני המופרך שהטביע את החלקים הטובים יותר ב"אימפריה" ו"נאשוויל", לא הפחידו את ג'ייסון קטמיס, יוצר "הורים במשרה מלאה" ו"אורות ליל שישי". יחד עם מפיק המחזמר המצליח "המילטון", ג'פרי סלר, הוא פיתח את הדרמה המוזיקלית החדשה "Rise", שעלתה ברשת אן-בי-סי האמריקאית ב-13 בחודש (וטרם נרכשה לשידור בישראל). חרף העובדה שהשניים העמיסו על העלילה אינספור סיפורים שמהותם מניפולציה רגשית, הדרמה התקבלה בחיבוק חם בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית, שמאז אפקט "החיים עצמם" רואה בניסיון לסחוט דמעות מהצופים שליחות עליונה.

הסדרה מבוססת על הספר "Drama High", שגולל את סיפורו של לו וולפה, מורה לדרמה בפנסילבניה שעורר השראה גדולה בתלמידיו להתמודד עם רעיונות מאתגרים, להביע אמפתיה לאחר ולהרחיב את הדמיון על מה שטומן בחובו העתיד. בדרמה, מגלם את דמותו באופן נטול כריזמה וחסר חן ג'וש רדנור ("איך פגשתי את אמא"). הוא מתוסכל מעבודתו כמורה לאנגלית, ואף שאין לו ניסיון דרמטי הוא מבקש להתמנות לראש מחלקת התיאטרון של התיכון. ההחלטה הראשונה שלו היא להפיק את המחזמר השנוי במחלוקת "אביב מתעורר" שעוסק במיניות, אונס, הפלה, ושאר נושאים שהעיירה מוכת האבטלה לא בשלה לעסוק בהם. התלמידים מצידם, מגיבים בעוצמה למחזה, ומוכנים להילחם בהוריהם ובמורים האחרים כדי להמשיך במסעם לגילוי עצמי בריקוד ושירה. 

כשאומרים שסדרה היא "אמריקאית מדי" מתכוונים לרוב לדרמה שנדמית מלאכותית וקורסת תחת צדקנות וקיטש דביק. זה בדיוק הרושם שעולה מפרק הבכורה של "Rise", שמבויים ביד גסה ומכיל כמות בלתי סבירה של מניפולציות רגשיות. כך למשל, על אנסמבל הדמויות נמנים נערה שממלצרת יחד עם אמא שלה ומגלה שהיא מנהלת רומן אסור, שחקן הפוטבול מבטיח שאמו חולה אנושות והוא מתמודד עם תשוקתו לעולם התיאטרון, נער מבית קתולי ולו אחות עם תסמונת דאון, נער חסר בית שגר בהסתר בבית הספר, נערה שמבקשת להזדהות כנער ונער נוסף (בנו של המורה) סובל מהתמכרות לאלכוהול.

בפשטות, הסדרה לא מניחה לסיפור לנשום. גם אם יש בה שחקנים מסקרנים ומוכשרים (בהם אאולי'אי קרוואלהו, מדבבת "מואנה"), התסריט הדחוס, שנושא דמיון רב מדי ל"Glee", נוטל מהם את הרגש והאותנטיות. אמנם דרמות משפחתיות היו בשפע גם ב"אורות ליל שישי" וב"הורים במשרה מלאה", אבל שם היתה מידה נחוצה של עידון, של נינוחות בקצב העלילתי ושל כבוד לאינטליגנציה של הצופים. גם את "החיים עצמם" המשודרת באותה הרשת ומובילת את טרנד הצפייה עם קופסאות טישו, קל להאשים בתועפות של דרמות אישיות ומשפחתיות. אבל היא הרבה יותר כנה וגלוית לב ומערכות היחסים שבמרכזה נארגות באופן מחושב ומעורר הזדהות.

האהדה היחסית ש"Rise" זוכה לה היא בגדר תעלומה. "היא מספקת את הריגוש המצופה, וכשהתלמידים עלו על הבמה הגרון שלי היה חנוק מדמעות", נכתב ב"אל-איי טיימס". ב"ניו יורק טיימס" נשבעים שהיא חיונית יותר מפרק לפרק ואף "גורמת לצמרמורת". וב"ורייאטי"' מבטאים את הרהורי הלב של מי שמחפש בטלוויזיה האמריקאית נחמה מהאקלים החברתי והפוליטי בארצות הברית. "זו סדרה שלובשת את הלב על השרוול. חלק גדול מכוח המשיכה שלה טמון במחשבה ששיר יכול לגשר על כל הפערים והמחלוקות בחברה האמריקאית, וזהו רעיון שנעים להאמין בו".

זו גם הבעיה המהותית עם "Rise". היא נפוחה מחשיבות עצמית וטופחת על עצמה ללא הרף על כך שהיא מזהה את השונה ומקבלת אותו, במיוחד בתקופה שסועה כל כך בארצות הברית. כן, היא ראויה להערכה על נבחרת השחקנים המגוונת, ועל נגיעה בנושאים כחופש מיני וחופש ביטוי, אבל סדרה תקינה פוליטית אין פירושה סדרה טובה. בכורת העונה מותירה רושם של סדרה פלקטית להחריד שלא מייצרת חשק להמשכה. מפיק "המילטון" או לא, זו סדרה שוודאי אינה מוסיפה למעמדו של הז'אנר המוזיקלי בפנתיאון הטלוויזיה האמריקאית.

Rise | אן-בי-סי | עונה ראשונה 

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ